up למעלה
חלבי אתר יצרני החלב

סיור מועצת החלב בגולן

סיור מועצת החלב בגולן

עמי רוז’נסקי

 

בפעם הבאה שתתקיים חלוקת מכסה חלק גדול ממנה יופנה לרפתנים הקטנים. המגמה היא להגיע ל- 410 אלף ליטר למשק. החלום על כ- 600 אלף ליטר מכסה לרפתן אליו מכוונים בגולן הוא מעט רחוק מידי

המועצה מתכוונת לרכז מאמץ בבירור מי עוסק בפועל בייצור חלב ומי משכיר את המכסה שלו לאחרים, שכן המכסה היא נכס של המדינה והיא איננה ניתנת לחקלאי כדי שיסחר בה. “מי שלא רוצה לייצר חלב בעצמו, שיחזיר את המכסה, יקבל את המגיע לו ויגיד שלום, הדרך לבדוק זאת היא באמצעות דוחות מס הכנסה.” כך אומר שייקה דרורי, מנכ”ל מועצת החלב, במפגש עם יצרנים שנערך במועדון כפר חרוב שבגולן. המפגש היה שיאו של סיור שערכה הנהלת המועצה ברמת הגולן, על פי הזמנת הועדה חקלאית גולן.

התחנה הראשונה בסיור היתה בדיר של עמוס שטיינברג במושב מעלה גמלה. בחירת המיקום היתה טובה, המארח הכין בסככת הדיר גבוהת התקרה שולחן ערוך כיד המלך ועליו גבינות מעולות, ללקק את האצבעות, כולן מחלב עזים והכל מתוצרת עצמית.

 
ישבנו בצל הסככה ונהננו מהנוף, מהאווירה, מהחברותא ומהתקרובת. את המועצה מייצגים בסיור שייקה דרורי המנכ”ל, אפרי רייקין סמנכ”ל המועצה ומאיר רייכמן, איש שטח של מעל”א. במארחים היו בנצי דיל, ממושב רמות מגשימים, מנהל הועדה החקלאית גולן ומנכ”ל מור”ג , יוסי נקש, יו”ר החטיבה להתיישבות בגולן ויו”ר מור”ג , ויצחק ויצמן ממושב גבעת יואב.

לעמוס עדר ובו כשמונים חולבות ושישים צפירות. את הדיר הוא הקים ב- 2007. “הגעתי למעלה גמלה ב- 1982 וכל השנים הללו היה חסר לי לנשמה מעט ניחוח חציר. רוב החברים פנו כבר לענפים ולעיסוקים אחרים, טכניים יותר, וכך התחלתי לחשוב על גידול עזים. ” הוא אומר בחיוך.

 
עמוס מתקרב למה שנהוג לכנות במקומותינו – השלב השלישי של החיים,  וגידול עזים נראה לו די מתאים לגיל הזה, אם כי, גם טיפוח דיר עזים כרוך בלא מעט עבודה.
     
בתשובה לשאלה הוא אומר לנו, כי הוא עדיין אינו יכול לדבר על  רווחים מהענף והוא בעיקר ממן אותו מהכנסות המטע  ועבודות מסגרות. “כדי לדבר על רווחיות  יש להגיע לכ- 150 חולבות, ואני מתכוון להגיע למספר הזה תוך שלוש שנים.” הוא אומר. האתגר המקצועי המידי שלו הוא התמודדות עם דלקות עטין ושמירה על היגיינה. אך הקושי הגדול באמת הוא מגבלת ההון החוזר, כי כל ההוצאות הן ממקורות עצמיים, “כבר אין יותר כלים כלכליים כמו אשראי מכוון, כפי שהיה בעבר. ובכל זאת, להבדיל מענפי חקלאות אחרים בהם ההכנסות הן על פי עונת היבול, ההכנסה מהדיר מתפרסת על פני כל ימות השנה. ” הוא אומר.

מכון החלבה על ארבעת העמדות שבנה הוא תוצאה של מלאכת אלתור ואיסוף חלקים מחלקים שונים שרכשו פה ושם. עמוס חולב פעמיים ביום ועם כל העבודות מסביב הוא משקיע כחמש שעות ביום בענף.

  
בניגוד לרפת החלב , בדיר גללי העזים נבלעים ברפד והתחושה בסככות היא של ניקיון. אך עיקר ההבדל בין דיר לרפת הוא שחלב העזים אינו נהנה מהגנת מחיר מטרה כמו חלב פרות.

 
עמוס לוקח את הענף ברצינות גמורה, “אני לא מציב לעצמי יעדים מוגזמים, צריך להתקדם עקב בצד אגודל ובמידה, כשהיעד הוא להיות יצרן חלב עזים טוב. זה הכל.” הוא אומר.

שייקה דרורי מוסיף, כי “צו החלב” עוסק במכסות ליצור חלב פרות, עזים וכבשים,  הרציונאל שמאחורי המכסות גם בדיר הוא, שמרבית חלב העזים מיוצר באזור גליל המערבי דווקא והמכסה נועדה להגן על המגדל, כי הממשלה מעוניינת להבטיח את פרנסת חקלאי הפריפריה. “השאלה האם יש טעם במכסות לחלב עזים חוזרת וצפה כל הזמן. אבל הענף מתפתח יפה בשנים האחרונות, הגידול הוא בשיעור של כ- 20% בשנה, בעיקר בזכות הטרנד הבריאותי והאוכל האחר המתלווה לצריכת חלב עזים. הצמיחה היא לא מעט בזכות המחלבות הבוטיק שהפכו לנוף נפוץ בארץ.”

 
אך הצמיחה נעצרה מעט בשל המשבר הכלכלי, שהחזיר את הציבור לצריכת מוצרי חלב בסיסיים ופחות מוצרים הנחשבים יוקרתיים, כמו יוגורטים מיוחדים ובתוך כך גם חלב עזים ומוצריו.  

 
נפרדנו מעמוס ומהדיר שלו ועלינו ממעלה גמלה למושב כנף. בכנף הקצו לענף החלב אזור מרוחק מבתי החברים בפאתי הישוב. במתחם הוקמו שבע רפתות של חברי כנף בתוכן שותפות אחת, וארבע רפתות של חברי מושב מעלה גמלה,  חיבור  מעניין.  דפנה קורן, רפתנית ופעילה מאוד בענף, שברפת שלה היתה תחנתנו הראשונה אומרת, כי רוב הרפתות במושב מחזיקות במכסה של כ- 315 אלף ליטר חלב בשנה. חברים בודדים הצליחו לקנות תוספת מכסה. “יש טעם לערוך חשיבה מחדש ולראות כיצד מסיעים לנו להגדיל את המכסה, שכן גם אנשי המקצוע אומרים כל הזמן, כי רפת עם מכסה קטנה מ- 600 אלף ליטר בשנה היא חסרת זכות קיום!”  אומרת דפנה ומוסיפה, כי ברפתות של כנף עובדים חברים ולא שכירים.

 
היא יוצאת להגנת הדרישה להעניק לרפתני הגולן יתרון בחלוקת המכסות בטיעון,  כי האזור אינו עתיר באפשרויות תעסוקה והמשבצת החקלאית של משק מושבי ממוצע היא כ- 30 דונם זה הכל, קטנה מאוד בהשוואה לישובים הותיקים במרכז הארץ.

 
הרפתות של מושב גמלה הועלו לכנף ב- 1997, כי התשתיות של כנף היו מוכנות לענף ובגמלה לא היו תשתיות כאלה.

 
ירון להן, ממעלה גמלה אומר, כי אצלם במושב הבינו כבר ב- 1997, כי הולכים לקראת רפורמה והיה ברור שצריך למצוא מענה לדרישות, שרפורמה כזאת תציב בפניהם ומשום כך הם כאן.
בין הרפתות יש גם שותפות של שלושה משקים, כשהפרות של כל אחד מהם נחלבות למיכל נפרד ומשווקות כחלב של משק בודד. אחרי סיום “חגיגות החלב” (ההתר להפיק חלב חריג) ירון להן הקטין את העדר שלו מ- 180 חולבות לכ- 140, אחרי שלפני שנה הוא חרג ב- 7%.
 
היום חם מאוד אפילו בגולן והחבורה עוצרת תחת אחת הסככות. שייקה דרורי מוסר, כי מתוצאות סקר צריכת החלב ומוצריו, שנרשמה בחודש מאי קשה לקבל תמונה שתשליך על תוצאות השנה כולה, בעיקר משום שחג שבועות לא חל השנה באותו תאריך של השנה שעברה (על פי לוח השנה של אומות העולם), אבל הוא כן מוכן לומר ברוח האופטימיות, כי ניכרת מגמת עליה בצריכה, ממינוס 3% נרשמה עליה לאחוז אחד, כך שהתמונה בהחלט אופטימית. הערכה היא שהייצור יעמוד על  כמיליארד ומאתיים עשרים מיליון ליטר. ואם תימשך המגמה החיובית היא תוביל, כך מקוים, גם להגדלת המכסה. “אני מעריך שנגדיל את המכסה ליצרנים הקטנים. אם כי חזון ה- 600 אלף ליטר הוא רחוק מידי. מה שמעשי יותר היא תוספת שתשלים את מהכסה ל- 410 אלף ליטר בשנה.” כך מבקש מנכ”ל מועצת החלב לצמצם ציפיות. הוא מדבר גם על מלאי אבקת החלב שהעיב על המועצה ושהצטמצם מעט. השנה תסתיים ככל הנראה עם מלאי גבוה אמנם, אבל עם כמויות שאפשר לחיות איתן.

נפרדנו מרובע הרפתות של כנף ומעלה גמלה המאורגן כל כך יפה, וששוררת בו עזרה הדדית בין החברים אשר המזכירה ריחות של ארץ ישראל של פעם, נעים להיזכר.

השיירה הקטנה הנעה לעבר דרום רמת הגולן  ופונה שמאלה בצומת מיצר. חולפים על פני קיבוץ מיצר ועוצרים ממש על גדר הגבול. למטה בקניון שמתחתינו נקודת מפגש שלושת הגבולות ישראל- ירדן וסוריה. מה שמסמל את קו הגבול בין המדינות הוא מפגש הנהרות רוקד וירמוך. כאן למעלה  הולך ומושלם מתקן גדול שנועד ליצר ביו גז מזבל רפתות ולהפיק ממנו חשמל.

 
יוסי לוי, מחברת אקו – אנרגיה גולן לטיפול בפסולת אורגנית , הוא איש בעל ניסיון בתחום הביו גז . הוא מזמין אותנו לטפס על גגה של  ברכת אגירה גבוהה, הנוף הנשקף מכאן הוא מרשים מאוד. מתקן דומה לייצור ביו גז שלהם כבר פועל בעמק חפר מזה כחמש שנים, ובנית מתקן נוסף תתחיל בקרוב באזור באר טוביה. 

 
ממש מעבר למתקן ניצבת רפת אפיקי מיצר. המתקן מיועד לקלוט את שפכי הרפתות שמדרום לקו קצרין, שבו שוכנות רוב הרפתות בגולן. יוסי לוי מדגיש, כי האזור הוא חלק מאגן ההיקוות של הכנרת, מה שמחייב התייחסות זהירה מאוד לשפכי הרפתות, כדי שלא יזהמו את האגם הלאומי.

 
יוסי שמח לביקור בעיקר כדי להסביר, כי העולם הגיע כבר למסקנה, כי ביו גז הוא הדרך היעילה ביותר לטיפול בשפכי רפתות. עד כמה שהוא מבין זאת רק שאלה של זמן עד שמדינות השוק האירופאי העוסק רבות בבעית גזי החממה המאיימים על כדור הארץ, יתחילו להפעיל גם עלינו לחץ לטפל ברפש רפתות באמצעות הפיכתו לביו גז. “תאמינו לי, באירופה ניסו כבר הכל והמסקנה החד משמעית שלהם היא, שהביו גז הוא השיטה המועדפת.” אומר יוסי, שחרש את אירופה כדי ללמוד כיצד מתמודדים שם עם פתרון הביו גז. בדנמרק לדוגמה כבר פועלים, כחמישים מתקנים כאלה, ובגרמניה הגדולה פועלים, שימו לב, כ- 4000 מתקנים. “באירופה הפסיקו להתייחס אל פרש רפתות כאל בעיה אלא כפי מגיע לו, הם רואים בזבל רפתות משאב וכדאי שגם בישראל יבינו לאן העולם פונה.” הוא אומר בהתלהבות רבה. 

 
הרעיון הוא, שמשאיות או מיכליות יגיעו לחצר המשק, ישאבו את רפש הרפתות מהמאצרות ויובילו אותו למתקן, את הכבודה הם ירוקנו לתוך מיכל הימגן (הומגני) ענק הקבור בקרקע בו מתבצע עיקור הזבל בעיקר מפוטוגנים, ולא חשוב באיזה מצב צבירה שרוי הזבל. עלות ההובלה היא על הרפתן. כמה בדיוק  זה יעלה לרפתן?  על כך לא סוכם עדין סופית והדיונים עדין  מתנהלים. יוסי מספר, כי באיטליה בה הם הקימו מתקן דומה, הממשלה היא המממנת את הובלת הזבל מהרפתות למתקן מתוך רצון לעודד את פתרון הביו גז, כמרכיב חשוב באיכות הסביבה. אבל בישראל לא הגיענו לשלב הזה עדיין.

 
אחרי שלב העיקור המשמיד את פוטנציאל המחלות בזבל באמצעות חום של כ- 70 מעלות. החומר עובר לבריכת עיכול, בה מתקיים מצב הדומה לזה של קומפוסט אבל נוזלי. בתהליך הזה נפלט גז בשם מתן, אחרי ניקוי המתן מגורמים מזהמים, יאוחסן הגז בבלון ענק שעדין נמצא בשלבי בניה, הפרש שישאר מהתהליך יהיה מוכן לדישון שדות, ואפשר להשתמש בו גם לרפד תאי רביצה ברפתות. הגז עובר תהליך נוסף של נקיון במתקן שהוא פרי פיתוח של החברה. משם הוא יוזרם לגנרטור, מתוצרת קטרפילר, המייצר חשמל.  

 
מעניין לציין, כי הספק יצור החשמל יהיה כארבעה מגוואט לשעה, מאה מגוואט ליממה. כמות החשמל הזאת תספיק לכ- 3000 יחידות דיור. המתקן של חברת אקו – אנרגיה גולן לטיפול בפסולת אורגנית, צפוי להתחיל לקלוט שפכי רפתות בעוד כשלושה חודשים. כבר היו אליהם פניות גם מאזורים נוספים, בהם עמק הירדן השכן, אך קיימת מגבלת יכולת קליטה ולכן הם נאלצו לדחות את הפניות בשלב זה.
 
ממתקן הביו גז שעל יד מיצר נסענו לכפר חרוב, שם במועדון לחבר שמחלונו נשקף נוף עוצר נשימה של הכנרת ועמק הירדן, עומד להתקיים מפגש אליו הגיעו כעשרים רפתנים מרמת הגולן.

 
בנצי דיל, מנהל הועדה החקלאית של הגולן, פותח את הדיון ומוסר לרפתנים מידע על ההתפתחויות במפעל הביו גז, ועל המחויבות של המפעל לאסוף את הזבל כבר לקראת החורף הקרוב. הוא אף מוסר לחברים על הדיונים עם מכבי אש על גובה האגרה שעל הרפתנים לשלם. הוא אף מוסר על מכת הזבובים באזור ועל פעילות ועדת הרפת האזורית. 

יצחק ויצמן, מגבעת יואב, חבר במועצת “החקלאית” אומר ל”הרפת והחלב”, כי הסיור  שעורכת הנהלת מועצת החלב באזור הוא חשוב, כי אין תחליף למראה עניים ולפגישה עם השטח באופן בלתי אמצעי. “זה תמיד עדיף על לימוד מניירת במשרד.” הוא אומר.

סרז’יו פילשג, מרכז הרפת של כפר חרוב, המשק המארח, שהוא גם יו”ר ועדת הרפת האזורית פותח את הדיון, גם הוא אינו מרפה מסוגית השלמת המכסות המציקה כאן לכולם. סרז’יו אף מעלה בפני אנשי מועצת החלב נקודה המכעיסה את אנשי רמת הגולן, והיא שמשקי עמק הירדן השוכן לרגלי הגולן נהנים מיתרון שיווקי בחלב חורף בגין תנאי מזג האוויר הקשים בקיץ. ואילו מושב רמות השוכן למטה בעמק, כשהרפתות שלו סובלות בקיץ ממזג אויר קשה ממש כמו זה השורר בעמק, אינם נהנים מאותם תנאים, זאת בשל מה שהוא מכנה, ככשל בירוקרטי הנובע מהעובדה, שמושב רמות הוא חלק מרמת הגולן . סרז’יו פונה לשייקה דרורי בבקשה ליישר את ההדורים.

יהודה פרסלר, רפתן ממושב נוב, איש רהוט מאוד, מדבר גם הוא על מכסות, “יש לי רפת משכוללת מאוד, נשארתי עם פחות מ- 400 אלף ליטר, חייבים להגדיל את המכסה. ניסינו להגדיל את המכסה באמצעות המכרזה וזה פשוט לא הלך, ההצעות שלנו היו נמוכות מידי.  במצב הקיים עם מכסה נמוכה אין טעם לדבר על מיכון, ולא על הכנסת רובוטיקה לרפתות.”

 
גם יהודה מוטרד מעלות אגרת כיבוי האש. “מודדים לנו את שטח הגגות של הסככות. מכבי האש מגיעים לסיור שאורך במקרה הטוב כחמש דקות וזה עולה לנו כ- 2000 שקל באגרה. מדובר בעלות שאינה סבירה ואינה צודקת!” הוא קובע.  נושא נוסף שהוא מעלה ושמעסיק  רפתנים רבים בכל רחבי הארץ הוא המיסוי שמתכוונים להחיל על רפתות שיתקינו על הגגן קולטי שמש ליצור חשמל. “נכון שלא קיבלנו בכתב את העלויות. אבל אנחנו שומעים, כי הארנונה שמתכוונים לגבות מאיתנו על התקנת קולטי שמש תהיה כזאת שתוציא את הרוח המפרשים, ולא כדאי יהיה להיכנס לפרויקט.” אומר יהודה.

 
אחר כך הוא מתנתק לרגע מבעיות השעה ומדבר על העתיד – “אנו חיים בעולם בו חסרים מים, והשטח המוקצה לחקלאות הולך ומצטמצם. החשש שלי הוא, שנגע לרגע בו לא יהיה מספיק שטח לגידול מזון לבעלי חיים. יש להבטיח שתמיד יהיו שטחי גד”ש לגידול מזון לפרות. אולי צריך להכניס את ההבטחה הזאת כסעיף ב”חוק החלב”, שהדיון בו לא הסתיים כידוע.”

בין החברים עולה נימה של התמרמרות כנגד פעולת המכרזה, אך יצחק וויצמן דווקא חושב שצריך לפעמים גם להגיד מילה טובה. לדבריו, מועצת החלב יצרה שקט תעשייתי לייצור חלב עד שנת 2010. למתנגדים למכרזה הוא אומר, כי הסתיים הנוהג על פיו מכסה נמכרת רק בתוך הישוב. עכשיו אפשר לרכוש מכסות גם מרפתות מרוחקות וזה יתרון.

 
גם וויצמן מדבר על מכסות חלב קטנות מידי של רפתני הגולן ושצריך למצוא לכך מענה. הוא מאמין שדווקא בשיטת המכרזה יש למנהל המכסות, שהוא שייקה דרורי, יותר חופש לנווט את ספינת המכסות ולנסות לכוון להוספת מכסה בגולן.

אליעזר אפרת, מגבעת יואב, אינו מתרשם יותר מידי מדברי וויצמן, הוא יוצא נגד המכרזות, שלדעתו גורמות לכך שרק בעלי רפתות גדולות, היכולות להרשות לעצמן לשלם יותר הן שירכשו מכסות במחיר, שהקטנים אפילו לא יכולים לחלום עליו.

בני דיל מבקש להפנות את הדיון לכיוון אחר, הוא מדבר על כך ששר החקלאות אישר את הגדלת תקן הנחלות בגולן והעלה אותו ל- 90 דונם. מה שיגדיל, כך מקווים כאן, את מספר החקלאים באזור, “חשוב לנו לקלוט בגולן את בני הדור הצעיר, שבשנים האחרונות כבר אינם מגלים עניין רב בחזרה למשקים. ברפתות קשה למצוא בימים אלה הרבה ישראלים, העובדים הזרים כובשים כל חלקה טובה. אנחנו מקוים שענף הרפת, שהוא עתיר טכנולוגיה ומחשוב ימשוך את הצעירים בחזרה לחקלאות.  מדברים על מענקים לרוכשי רובוטי חליבה בגובה של עד 40%, זה מעודד מאוד. ” הוא מסכם.

 
שייקה דרורי מאזין ברצינות רבה לרוח הדברים הנושבת בגולן, הוא מגלה רגישות לצרכים אבל מבקש לציין, כי סוגית העדפות בחלוקת מכסות חלב נתונה בידי שר החקלאות ולא בידיו. הוא רק מוכן להעריך, כי בפעם הבאה שתתקיים חלוקת מכסה חלק גדול ממנה יופנה לרפתנים הקטנים. הוא חוזר על הדברים שאמר בפגישה שהתקיימה בכנף, שהמגמה היא להגיע ל- 410 אלף ליטר למשק ושהחלום על כ- 600 אלף ליטר מכסה לרפתן אליו מכוונים בגולן הוא מעט רחוק מידי. אבל גם שייקה מודע לעבודה, שאין ברירה ועל הקטנים לגדול או לחדול.  

 
מנכ”ל מועצת החלב הודף  את ההתנגדות שהעלו חברים למרכזה ככלי לניוד מכסות. ” מרכזה  אינה דומה למרכז רגיל בו מרוויח מי שמרבה במחיר. השיטה קובעת את המחיר ולא מי שמצע את הסכום הגבוהה ביותר הוא הזוכה!”  הוא מסביר.  “השיטה הקודמת של ניוד מכסות היתה טובה לזמנה,  אבל המכרזה מתאימה לתנאים החדשים. אם כי, אני מודע לעובדה שאם “הגשתי ולא קיבלתי” אני חש שיש בשיטה בבעיה. לנו במועצת החלב אין עניין להגיע לכך שליטר מכסה יעלה כשלושה שקלים. “

 
מהקהל קורא חבר, כי הוא כבר נאלץ להתמודד עם הצעה של כ- 3.3 שקל לליטר.

 
שייקה, “אני לא יודע כיצד יראו המכסות בעתיד, שר החקלאות הנוכחי משוכנע שהמכרזה היא הדרך הנכונה. אם כי יש לנו עדין מה ללמוד משני סביבי המכירות שכבר היו לנו.”

לסיום מדבר מנהל מועצת החלב כל כך שההסכמה על חשיבות התכנון בענף מאחדת את כל הגורמים, כולל את המחלבות.

 
הוא מדבר על כך שיש להשלים את הליך החקיקה של חוק החלב, כי בלעדיו עתיד הענף לוט בערפל. במיוחד בעידן בו המחלבה הגדולה מכולן כבר לא בידי החקלאים.
  לחץ/י כאן לצפיה בקובץ

שווה לקרוא

יום עיון בנושא בריאות העטין – מיועד לעובדים התאילנדים בענף

יום עיון בנושא בריאות העטין – מיועד לעובדים התאילנדים בענף

קרא עוד
משלחת מה- OECD ביקרה בישראל ובמועצת החלב

משלחת מה- OECD ביקרה בישראל ובמועצת החלב

  משלחת מה- OECD (הארגון…
קרא עוד
הוגרלו הזוכים בסוף שבוע זוגי מבין משתתפי הסקר בנושא מוכנות לשעת חירום

הוגרלו הזוכים בסוף שבוע זוגי מבין משתתפי הסקר בנושא מוכנות לשעת חירום

הוגרלו הזוכים בסוף שבוע זוגי…
קרא עוד
ביקור משלחת מקמרון במועצת החלב – מאי 2009

ביקור משלחת מקמרון במועצת החלב – מאי 2009

ביקור משלחת מקמרון במועצת החלב…
קרא עוד
גודל פונט