up למעלה
חלבי אתר יצרני החלב - מועצת החלב

לפטוספירוזיס – שאלות ותשובות

1. מהי קדחת השקע האפריקאי?

קדחת השקע האפריקאי (קש”א) היא מחלה נגיפית הפוגעת בעיקר בבעלי חיים אך עלולה להדביק גם בני אדם. המחלה גורמת גם לנזקים כלכליים ניכרים, עקב מוות והפלות של צאן ובקר.

וירוס הקש”א שייך לזן ה- phlebovirus, אחד מחמשת הזנים הכלולים במשפחת הbunyaviridae.

הווירוס זוהה לראשונה בשנת 1931, בעת חקירת מגיפה בכבשים, בחווה באזור השקע האפריקאי במדינת קניה. מאז דווחו מקרי התפרצות נוספים באפריקה שמדרום לסהרה ובצפון אפריקה. בשנים 1997-8 אירעה התפרצות גדולה בקניה, בסומליה ובטנזניה, ובספטמבר 2000 זוהו מקרי קש”א בסעודיה ובתימן. היו אלה מקרי המחלה הראשונים שדווחו מחוץ ליבשת אפריקה, והם עוררו חשש שהיא עלולה להתפשט לאסיה ולאירופה.

2. מה הסיבות להתפרצות המחלה?

נוכחות של יתושים ומוצצי דם אחרים נושאי הווירוס והדבקת בעלי חיים באמצעות עקיצות. בבני אדם ההתפרצות יכולה להיות גם עקב מגע עם בעלי חיים חולים (אברים פנימיים) או עם נוזלי הגוף שלהם, בעיקר דם (אך זאת בתדירות נמוכה ביותר).

3. מה מקור השם קדחת השקע האפריקאי?

מקור השם הוא בנגיף שבידד לראשונה דאובני (Daubney) בשנת 1931 בקניה, לאחר שפרצה מגיפה קשה בעדרי הכבשים, צפונית לאגם נאיוואשה, באזור הקרוי עמק השקע. הואיל ועמק זה מהווה המשך גיאולוגי של השבר הסורי-אפריקאי, תורגם השם ל”שבר האפריקאי”, ובמקביל נקראה המחלה קדחת השקע האפריקאי – קש”א (RVF(Rift Valley Fever.

4. מהן תסמונות המחלה בבע”ח?

משך המחלה קצר, והיא סוערת בהתפתחותה וקטלנית בתוצאותיה. כל הכבשים ההרות שלקו במחלה הפילו את עובריהן; כל הטלאים הצעירים, עד גיל 4-3 שבועות, מתו; בכבשים בוגרות היתה תמותה של כ-20%.

בכל החיות שמתו אובחנה תסמונת של דימומים: שטפי-דם בחניכיים, מתחת לעור, בקרומים ריריים, ובאיברים הפנימיים. האיבר שנפגע יותר מכול היה הכבד, ובו אובחנו – מלבד שטפי דם – גם אזורים של נמק. חיות שנוגעו פסקו לאכול, מעדו בהליכתן והפרישו צואה דמית. טלאים מתו בתוך 60-50 שעות מעת הופעת הסימנים הקליניים. בחיות בוגרות היה משך המחלה ארוך יותר. נוסף על כ-5,000 כבשים, שקטלה המגיפה, חלו גם כמאתיים איש -חוואים, פועלים, רועים וחוקרי המחלה.

5. מהן תסמונות המחלה באדם?

האדם מפתח מחלת חום דמוית-שפעת המלווה בכאבים עזים בשרירים ובפרקים ובלחץ בגלגלי העין. בחלק קטן מהמקרים תיתכן הופעה של הצורה הקשה והמורכבת שלה המחלה העלולה להסתיים גם במוות.

צורה קלה של קש”א בבני אדם

  • הנדבקים אינם חשים כל תסמונת או מפתחים צורה קלה של המחלה המאופיינת בחום גבוה פתאומי, דמוי שפעת, כאבי שרירים, כאבי מפרקים וכאבי ראש.
  • אצל חולים אחדים מופיעה התקשות הצוואר, רגישות לאור, אובדן תיאבון והקאות (אצל חולים אלה, בשלביה הראשונים של המחלה, ניתן לאבחן בטעות דלקת קרום המוח).
  • תסמונת הקש”א נמשכת לרוב 7-4 ימים שלאחריהם ניתן להבחין בתגובה החיסונית על ידי הופעת נוגדנים, ואז הווירוס נעלם מן הדם בהדרגה.

צורה חמורה של הקש”א באדם

  • בעוד רוב מקרי המחלה באדם הם קלים יחסית, אחוז קטן מן החולים מפתחים צורה חמורה הרבה יותר של המחלה. מקרים אלה מתאפיינים בתסמונת אחת או יותר מתוך שלוש: מחלת עיניים (0.5% עד 2% מכלל החולים), תסמונת מנינגואנצפאליטיס (פחות מ-1%), קדחת מדממת (פחות מ-1%).
    • פגיעה בעיניים: בצורה זו של המחלה מתלוות לתופעות הרגילות גם פגיעות ברשתית. פגיעות אלה מופיעות לרוב 3-1 שבועות לאחר הופעת סימני המחלה הראשונים. החולים מדווחים בדרך כלל על ראייה מטושטשת או לקויה. המחלה עשויה לחלוף ללא השפעה נותרת בתוך 12-10 שבועות, אולם כאשר הפגיעות מופיעות באזור המאקולה, ייגרם ל-50% מן החולים אובדן מתמיד של כושר הראייה. מקרי מוות של חולים שנפגעו בצורה זו בלבד של המחלה הם נדירים.
    • מנינגואנצפאליטיס: תסמונת זו מופעיה בדרך כלל 4-1 שבועות לאחר הופעה סימני המחלה הראשונים. התופעות הקליניות כוללות כאבי ראש קשים, אובדן זיכרון, הזיות, בלבול, חוסר התמצאות, סחרחורת, פרכוסים, עייפות ותרדמת. סיבוכים נוירולוגיים עלולים להופיע בשלב מאוחר יותר (כעבור 60 יום ויותר). שיעור התמותה של חולים, שנפגעו בצורה זו בלבד של המחלה, הוא נמוך, אך שכיחה הופעת חוסר נוירולוגי שיורי (:?”) שעלול להיות חמור.
    • צורת קדחת מדממת: סימני צורה זו של המחלה מופיעים 4-2 ימים לאחר תחילה המחלה. בתחילה מופיעים סימנים לנזק חמור לכבד, כגון צהבת, אחר כך מופיעים סימני שטף דם, כגון הקאת דם, הופעת דם בצואה, פריחה או שטפי דם תת-עוריים, דימום מן האף או מן החניכיים, דימום יתר בווסת, דימום ממקומות דיקור וריד. שיעור מקרי המוות אצל חולים שנפגעים מצורה זו של קדחת מדממת הוא גבוה ומגיע ל-50% בקירוב. המוות קורה לרוב 6-3 ימים לאחר הופעת הסימנים. ניתן לגלות את נוכחות הווירוס בדם עד 10 ימים אצל חולים הסובלים נוסף על כך גם מצהבת. שיעור מקרי המוות, בשל התפרצויות קש”א הוא פחות מ-1% מתוך כלל המקרים המתועדים. רוב מקרי המוות אירעו בחולי קדחת מדממת בלוויית צהבת.

6. כיצד ניתן לאבחן את המחלה?

  • ניתן לאבחן קש”א חריפה על ידי בדיקות סרום, כגון בוחן אימוני קשור לאנזימים (שיטת ELISA או EIA), יכולות לאשר נוכחות נוגדני IgM ספציפיים לווירוס זה. ניתן גם לגלות את הווירוס עצמו בדם, בשלב מוקדם של המחלה, או ברקמה שנלקחה בנתיחה לאחר המוות בעזרת שיטות שונות, כולל הרביית הווירוס (בתרבויות תאים או על ידי הזרקה לחיות), במבחני גילוי אנטיגן ובזמן אמת של תגובת שרשרת פולמראז.

7. האם המחלה מידבקת?

המחלה מועברת לחיות באמצעות עקיצות יתושים; בני אדם נדבקים גם בעקבות מגע עם חיות חולות, ובייחוד עם דם או רקמות של חיות נגועות.

8. כיצד מתבצעת ההדבקה בבע”ח?

הדבקת הווקטור נעשית על ידי “ארוחת דם” מבעל חיים נגוע שהנגיף מצוי בדמו. לאחר שהווקטור נדבק הוא מסוגל להעביר את הנגיף לכל בעל חיים אחר, באמצעות עקיצה. המעבר מן המאגר הטבעי אל הווקטור מותנה בכך שתהיה התרבות הנגיף בחיית המאגר, וכי הנגיף יתפשט ויופיע במחזור הדם. אם הנגיף אינו קטלני במיוחד למאכסן הטבעי שלו, הרי המאכסן יחלה, יחלים ויתחסן. לאחר שהתחסן שוב אינו כשיר להפצה נוספת של הנגיף. נגיף “חכם” משתדל שלא להרוג את המאכסן הטבעי שלו, בכך הוא גורם להרחבת תחום המחיה שלו עצמו. ואמנם, במערכות אקולוגיות טבעיות מושג איזון בין אלימות הנגיף לרגישות המאכסן הטבעי. חיית-מאגר, אף שהתחסנה, עדיין מעמידה ולדות שמשמעותן הגדלת האוכלוסייה הרגישה. הצרות מתחילות כאשר המעגל האקולוגי נפרץ, והנגיף חודר למאכסן אקראי שאינו אופייני למעגל (ובשל כך גם אינו חיוני לקיום הנגיף). אם המאכסן המקרי מרבה את הנגיף בכמויות גבוהות מאוד (אפילו תוך כדי גרימת מותו של המאכסן בשל כך) הוא נקרא “מגביר” (amplifying host).

  • יתושים ממינים שונים יכולים להיות וקטורים להעברת וירוס הקש”א. המין הדומיננטי משתנה מאזור לאזור ולמינים שונים תפקידים שונים בתהליך העברת הווירוס.
  • בין בעלי חיים מועבר הווירוס בעיקר על ידי עקיצת יתושים נגועים, בייחוד ממין Aedes, שיכולים לקלוט את הווירוס כשהם ניזונים מחיות נגועות. נקבת היתוש יכולה גם להעביר את הווירוס ישירות לצאצאיה, באמצעות הביצים שהיא מטילה, ובכך ליצור דורות נוספים של יתושים נגועים הבוקעים מן הביצים. תהליך זה מסביר את הנוכחות המתמדת של וירוס קש”א במוקדים מקומיים ומספק לווירוס מנגנון קיום לאורך זמן, משום שביציהם של יתושים אלה יכולות להחזיק מעמד שנים אחדות בתנאי יובש. בתקופות של גשמים עזים מוצפים לעתים קרובות אתרי ההטלה ואז בוקעות הביצים ואוכלוסיית היתושים מתרבה במהירות ומעבירה את הווירוס לבעלי החיים שמהם היא ניזונה.
  • קיימת גם אפשרות של התפשטות המחלה בין בעלי חיים, וכן בבני אדם, אל אזורים שקודם לכן לא היו נגועים. הדבר קורה כאשר חיות נגועות מעבירות את הווירוס למקומות שבהם קיימים וקטורים להפצתו. כאשר יתושי Aedes ואחרים, שאינם נגועים, ניזונים מחיות נגועות, עלולה ההתפרצות להתגבר על ידי העברת הווירוס לחיות אחרות שהיתושים ניזונים מהן אחרי כן.
  • קש”א יכולה להדביק מינים רבים של בעלי חיים ולגרום לתחלואה חמורה במשק החי, כולל בקר, כבשים, גמלים ועזים. נראה כי כבשים נפגעות יותר מאשר בקר או גמלים.
  • גיל החיה הוא גורם משמעותי ברגישותה לצורה החמורה של המחלה: יותר מ-90% מן הטלאים הנדבקים בקש”א מתים, בעוד תמותת הכבשים הבוגרות אינה עולה על 10%.
  • שיעור ההפלות אצל כבשים הרות נגועות הוא כמעט 100%. פריצת קש”א אצל בעלי חיים מתבטאת לעתים בגל הפלות בלתי מובנות אצל בהמות הבית, ועלולה לבשר על מגיפה.

9. כיצד מועברת לבני אדם?

הרוב הגדול של זיהומים בבני אדם נגרמים על ידי מגע ישיר או בלתי שיר עם דם או איברי בעלי החיים נושאי הזיהום. הווירוס יכול לעבור לבני אדם על ידי טיפול ידני ברקמות של בעל חיים, בעת השחיטה או ביתור הגופה, בעת סיוע להמלטה, בעת ביצוע נהלים וטרינריים, ובעת סילוק נבלות או עוברים אחרי הפלה. לפיכך, בעלי מקצועות, כגון רועים, חוואים, עובדי בית מטבחיים ווטרינריים, נמצאים בסיכון גבוה במיוחד להידבק במחלה. הווירוס חודר לגוף האדם דרך קרע בעור, כגון פציעה בסכין מזוהמת או מגע עם פצע פתוח, או על ידי שאיפת אירוסול הנוצר בשעת שחיטת בעלי חיים נגועים. העברה על ידי שאיפת אירוסול גרמה גם להדבקת עובדי מעבדה.

  • קיימות ראיות מסוימות לאפשרות זיהום בני אדם בקש”א על ידי צריכת חלב בלתי מפוסטר או בלתי מבושל של בעלי חיים נגועים.
  • בני אדם נדבקו במחלה גם על ידי עקיצות יתושים, לרוב ממין Aedes.
  • אפשרית גם העברת וירוס קש”א על ידי זבובים מוצצי דם.
  • עד כה לא תועדה העברת קש”א מאדם לאדם, וגם לא לעובדי תברואה שנקטו אמצעי זהירות.
  • אין ראיות להתפרצויות קש”א באזורים עירוניים.

10. מה משך הדגירה של המחלה עד להתפרצותה בבני אדם?

  • זמן הדגירה (הזמן החולף בין ההדבקה להופעת סימני המחלה) נע בין 6-2 ימים.

11. מהן קבוצות האוכלוסייה הרגישות?

  • אף כי לא הוכחה העברת קש”א מאדם לאדם, עדיין קיים סיכון תיאורטי להעברת הווירוס מחולים לעובדי תברואה, על ידי מגע עם דם נגוע או רקמות נגועות. על עובדי תברואה, שמטפלים בחולים החשודים בקש”א או שהדבקה בקש”א אושרה לגביהם, ליישם אמצעי זהירות תקניים בעת טיפול בדגימות שנלקחו מחולים. אמצעי הזהירות התקניים מגדירים את נוהלי העבודה הנדרשים כדי להבטיח רמה בסיסית של מניעת הדבקה. אמצעי זהירות אלה מומלצים לשם טיפול בכל החולים, בין אם מצבם הנגוע אושר או לא. האמצעים חלים על טיפול בדם (כולל דם קרוש) וכן בכל נוזלי הגוף האחרים, וכל ההפרשות הפנימיות והחיצוניות (פרט לזיעה), מבלי להתחשב בשאלה האם הם מכילים דם גלוי לעין. אמצעי הזהירות חלים גם על מגע עם עור פגוע ועם קרומים ריריים. כפי שצוין לעיל, נשקפת סכנה גם לעובדי מעבדה. בעת לקיחת דגימות מבני אדם ומבעלי חיים, החשודים כנוגעים בקש”א, יש לטפל באנשי הסגל המקצועי. את הדגימות יש לעבד במעבדות בעלות ציוד נאות.

12. האם רפתנים חשופים לפגיעה?

  • כן, במידה שהווירוס יחדור לישראל יהיו הרפתנים חשופים למחלה בעת טיפול בבעלי חיים חולים, ברקמותיהם או בעת שחיטתם. עד היום לא אובחנו מקרי RVF בבני אדם בישראל.

13. מהם סימני המחלה בפרה?

  • מחלת חום, הליכה כושלת, חוסר תיאבון, רביצה, דימומים תת עוריים ופנימיים, הפלות מרובות, מוות.

14. האם המחלה עוברת באוויר או בהפרשות?

  • הרוב הגדול של מקרי הידבקות בבני אדם נגרמים על ידי מגע ישיר או בלתי ישיר עם דם או איברים פנימיים של בעלי חיים נגועים.

15. האם המחלה עוברת באמצעות חלב?

  • קיימות ראיות לאפשרות הידבקות בני אדם בקש”א על ידיצריכת חלב בלתי מפוסטר או בלתי מבושל של בעלי חיים נגועים.

16. האם מותר לצרוך מוצרי חלב?

  • כן, אם עברו פסטור? (לפי הנאמר בתשובה 14)

17. האם ניתן להמשיך לתת תחליפי חלב לתינוקות?

  • כן.

18. האם ניתן להמשיך לצרוך בשר?

  • לא מחיות חולות או החשודות לנגיעות במחלה ובכל מקרה רק באישור השירותים הווטרינריים, בבתי במטבחיים מורשים בלבד.

19. איך ניתן לדעת מה טיב הבשר שיש ברשות הצרכן בזמן נתון?

  • על ידי חותמת השו”ט.

20. האם יש חשש להידבקות חיות מחמד במחלה?

  • לא ידוע.

21. האם היו בעולם מקרי מוות כתוצאה מהמחלה?

  • שיעור מקרי המוות, מתוך כלל המקרים, השתנה במידה רבה בין מגיפות שונות, אך בסך הכול היה פחות מ-1% מתוך המקרים שתועדו. רוב מקרי המוות אירעו בחולים שפיתחו קדחת מדממת, בלוויית צהבת.

22. מה המלצות משרד הבריאות?

  • אין המלצות ספציפיות. יש חובה לדווח למחלקה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות על כל מקרה.

23. האם ידוע בארץ על אנשים שנדבקו במחלה?

  • לא ידוע על מקרה הדבקה בבני אדם בארץ.

24. כיצד נערכים משרדי החקלאות והבריאות למניעת התפשטות המחלה בארץ?

  • משרד החקלאות ירכוש את התרכיב המומת ויחל חיסון בעדרים במידה ויתברר חשד לסכנת חדירת המחלה לארץ (דיווחים ממדינות שכנות). כן הוחלט להשיג במקביל ריאגנטים למעקב סרולוגי שוטף (אנטיגן מומת של קש”א ונסיובים סגוליים).

    הוחלט כי משרד החקלאות יהיה אחראי על חיסון המיקנה ועל הבדיקות הסרולוגיות בעדרים; משרד הבריאות יהיה אחראי על חיסון עובדים וירולוגיים, למעקב סרולוגי, ולעיבוד מדיניות חיסון ואשפוז במקרה התפרצות המגיפה; המכון הביולוגי בנס-ציונה יהיה אחראי על ניסויי הבידוד של נגיף קש”א ממקרים שנראים חשודים.

25. האם קיים טיפול במחלה בבע”ח?

  • קיימת רק מניעה, באמצעות חיסון.

26. האם קיים טיפול במחלה בבני אדם?

  • היות שרוב מקרי קש”א בבני אדם הם קלים וחולפים מהר, אין צורך בטיפול מיוחד. במקרים חמורים יותר, הטיפול הנפוץ הוא תרפיה תומכת.

27. האם קיים חיסון לבני אדם?

  • חיסון הוא אמצעי המניעה הטוב ביותר, והדיונים הראשונים נערכו בכיוון זה. התברר כי תרכיב חיסון לבני אדם מיוצר רק במעבדות צבא ארה”ב, וכי הוא יקר ונמצא בכמויות מצומצמות. הוחלט לחסן רק אנשים העשויים לבוא במגע עם הנגיף, כגון וטרינרים ווירולוגים. אף שהתרכיב שנתקבל מארה”ב היה משנת ייצור 1967(!) יעילותו הוכחה, וכל האנשים שקיבלו אותו התחסנו. אם יהיו בעתיד התפרצויות – יחוסנו האנשים החיים סביב מוקד ההתפרצות. החיסון קיים רק בצבא ארה”ב, אינו משווק מסחרית ולכן אינו רשום פורמלית. תרכיב חיסון מומת שפותח לשימוש בבני אדם אינו מורשה ואינו זמין מסחרית. עם זאת, השתמשו בתרכיב זה באופן ניסיוני כדי להגן על סגל וטרינרי וסגל מעבדה הנמצאים בסיכון גבוה להיחשף לקש”א. תרכיבים אחרים נמצאים בבדיקה.

28. האם קיים חיסון לבעלי חיים?

  • אפשר לקבל מדרום אפריקה כל כמות נדרשת של תרכיבים לחיסון בהמות, הן של וירוס מומת והן של וירוס מוחלש. מאחר שישראל נקייה בינתיים מקש”א, השירותים הוטרנרים לא ראו לנכון לרכוש את התרכיב, ואפילו לא את הזן המוחלש. בעת הצורך וע”פ החלטת משרד החקלאות ירכש התרכיב המומת ויחל חיסון העדרים. כן הוחלט להשיג, במקביל, ריאגנטים למעקב סרולוגי שוטף (אנטיגן מומת של קש”א ונסיובים סגוליים).

29. מתי יתרחש החיסון?

  • כאמור כאשר יהיה חשש לחדירת המחלה (מידע מארצות שכנות דרך ארגוני בריאות בין לאומיים) או חלילה, בהתפרצות המחלה בארץ.

30. כיצד ניתן למנוע את ההידבקות במחלה בבע”ח?

  • ניתן למנוע התפרצויות קש”א בבעלי חיים על ידי חיסונם העקבי. פותחו לשימוש וטרינרי תרכיבי חיסון הן של וירוס מוחלש והן של וירוס מומת. נדרשת רק מנה אחת של התרכיב הפעיל כדי להעניק חסינות לאורך זמן, אך התרכיב הנמצא בשימוש כעת עלול לגרום להפלה מיידית, אם יינתן לחיות מעוברות. תרכיב הווירוס המומת חופשי מהשפעת לוואי זו, אך נדרשות מנות רבות כדי לספק הגנה, והדבר עלול לגרום לקשיים באזורים אנדמיים.
  • כדי למנוע התפרצות בעוד מועד יש לבצע מראש חיסון בעלי חיים. לאחר קרות התפרצות אין לבצע חיסון בעלי חיים בגלל הסיכון להגברת ההתפרצות. במבצעים המוניים לחיסון בעלי חיים עלולים עובדי תברואה להעביר את הווירוס על ידי שימוש בבקבוקונים רב-פעמיים ושימוש חוזר במזרקים ומחטים. גם אם מקצת בעלי החיים בעדר נגועים כבר בווירוס (אף כי עדיין אינם מראים סימנים חיצוניים של המחלה), יופץ הווירוס בעדר וההתפרצות תתגבר.
  • הגבלה או איסור תנועות בעלי חיים עשויים להאט את התפשטות הווירוס מאזורים נגועים לאזורים בלתי נגועים.
  • היות שהתפרצויות בקרב בעלי חיים מקדימות הידבקות בני אדם, חיוני להקים מערכת פיקוח על בריאות בעלי החיים כדי לגלות מקרים חדשים. הדבר נחוץ כדי לספק אזהרה מוקדמת לשלטונות הווטרינריים ולשלטונות בריאות הציבור.

31. כיצד ניתן למנוע הידבקות במחלה בבני אדם?

  • גורם הסיכון המשמעותי ביותר להדבקה בווירוס קש”א הוא מגע קרוב עם בעלי חיים, במיוחד עם נוזלי הגוף שלהם, בין אם ישירות ובין אם באמצעות אירוסול. בהעדר טיפול ספציפי ותרכיב חיסון יעיל בבני אדם, הדרך היחידה לצמצם הדבקת בני אדם ומוות היא הגברת המודעות לגורמי סיכון וכן לצעדים שהפרט יכול לנקוט כדי למנוע עקיצות יתושים.
  • הודעות הנוגעות לבריאות הציבור צריכות להתמקד בנושאים האלה:
    • הפחתת סכנת העברה מבעלי חיים לאדם, כתוצאה מטיפול בלתי בטוח בבעלי חיים ונוהלי שחיטה רשלניים. יש להשתמש בכפפות ובביגוד מגן, ולהיזהר בעת הטיפול בחיות חולות או ברקמותיהן, או בעת שחיטה.
    • הפחתת הסיכון להעברה מחיה לאדם, עקב צריכת דם טרי, חלב גולמי או רקמות בעלי חיים באזורים של התפרצות זמנית. יש לבשל באופן יסודי את כל מוצרי החיות (דם, בשר וחלב) לפני אכילתם.
    • חשוב להשתמש באמצעי הגנה אישיים וקהילתיים מפני עקיצות יתושים, בעזרת כילות רוויות חומר דוחה, חומר דוחה חרקים לשימוש אישי אם זמין, לבישת בגדים בצבע בהיר (חולצות בעלות שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכים), ועל ידי הימנעות מפעולות בחוץ בזמן שיא של עקיצות הווקטור.
  • שימוש בקוטל רימות באזורי רבייה של יתושים הוא הצורה היעילה ביותר לשלוט בווקטורים של אתרי רבייה. ניתן לזהות אותם בנקל והם מוגבלים בשטחם, אולם בעת שיטפונות, מספרם וגודלם של אתרי הרבייה גדול לרוב כל כך, עד שלא ניתן להשתמש בקוטל רימות.

32. מי אחראי לחיסון האוכלוסייה הרלוונטית?

  • משרד החקלאות יהיה אחראי לחיסון המיקנה ולבדיקות סרולוגיות בעדרים; משרד הבריאות יהיה אחראי לחיסון עובדים וירולוגיים, למעקב סרולוגי, ולעיבוד מדיניות חיסון ואשפוז במקרה התפרצות המגיפה; המכון הביולוגי בנס-ציונה יהיה אחראי לניסויי הבידוד של נגיף קש”א ממקרים שנראים חשודים.

33. האם הנגיף יכול להגיע לישראל, וכיצד על המדינה להיערך לקראתו?

  • את הידיעות הראשונות אודות קש”א במצרים פרסם משרד החקלאות הישראלי, במרס 1978, והודיע כי המחלה יכולה להגיע גם לישראל. עקרונית, קידום פני רעה מסוג זה מחייבת טיפול במישורים האלה: חיסון האוכלוסייה האנושית הנמצאת בסיכון (?)לא ברור אם קיים במשרד הבריאות בארץ; חיסון אוכלוסיות החיות הרגישות (פרות,עזים, כבשים); מערך התרעה וניטור נסיובי, לפי הופעת נוגדנים באדם או במיקנה; מערך ניטור נגיפי לבידוד הנגיף וזיהויו ממקרים חשודים; והדברת יתושים.

34. האם ישראל ערוכה להתמודדות עם התופעה?

  • משרד הבריאות השיג תרכיבי חיסון לבני אדם, אנטי גנים ונסיובים ממעבדות צבא ארה”ב; משרד החקלאות החל ברכישת רכיב מדרום אפריקה ובחיסון בעלי חיים. כן החלו אנשי משרד החקלאות לבצע ניטור סרולוגי בעדרים “בלתי מזוהים” ובלכידת חרקים מוצצי דם בסיני, הן לצורך מיפוי אנטומולוגי והן לצורך ניסיונות לבידוד הנגיף.

35. האם החיסונים הקיימים בידינו עתה משביעי רצון?

  • דוגמות דם של המחוסנים הראשונים – הן מן האדם והן מן המיקנה – הועברו לארה”ב, לבדיקה מיוחדת. גם התרכיב ההומני וגם התרכיב הווטרינרי שהופעלו בארץ הופקו מזן “אנטבה” של נגיף קש”א, שהוא בידוד אוגנדיישן. הזן המצרי – זן “זאגאזיג” – הוא בידוד חדש יותר, וכמתואר לעיל, גם אלים יותר. אף כי היה ידוע שאין הבדלים סרולוגיים בין שני הזנים, האמריקאים ישרו כי בוצע מבחן סתירה נגד הנגיף המצרי עם הנסיובים שנשלחו, וכי החיסון בזן “אנטבה” מצוין נגד זן “זאגאזיג”. עד מרס 1979 חוסנו בארץ, כולל סיני: 895,000 כבשים ועזים, 280,000 פרות ו-15,000גמלים. היום ידוע כי כדאי לחזור על החיסון בכל שנה.

36. האם נעשה בישראל ניטור לגילוי קש”א?

  • באוקטובר 1978 נתגלתה עז חיובית (מבחינה סרולוגית), מבין 269 עזים שנבדקו. במרס 1979 נמצא ליד אל עריש עדר שמתוך 31 ראשים – 10 הראו סימנים של הידבקות בעבר (העדר הושמד כולו).

37. האם האם נתגלו באזור עוד מקרי קש”א?

  • באוקטובר 1979 התגלתה תופעה שכונתה פרשת עולי הרגל. הדבר חל בעיצומה של העלייה לרגל הגדולה למכה. שגרירות קנדה בישראל הודיעה כי אובחן מקרה של קש”א באזרחית קנדית שנמצאת בערב הסעודית. במעמד העלייה לרגל זורמים מיליוני מאמינים לסעודיה, גם ממצרים, רבים מהם הביאו איתם כבשים ועזים לזבח. נשאלו שלוש שאלות:

    1. האם יזבח המאמין כבש חולה ויחדיר בדרך זו קש”א לסעודיה?
    2. האם תתפרץ המחלה בעת הזבח הגדול, כאשר יבואו מיליונים במגע עם רקמות נגועות?
    3. מישראל יצאו למכה 20,000 מאמינים. הם גם יחזרו ממכה; האם באמצעותם יחדור הנגיף ארצה?

    משרד הבריאות נחלץ לנושא במהירות: צוותי רפואה פגשו את החוזרים מהעלייה לרגל בגשרי הירדן. נלקח דם מכל מי שחש ברע בעת היותו במכה. בתי החולים בגדה וברצועה קיבלו התרעה, וכל עולה רגל שאושפז בתוך כחודש מחזרתו נחשד כחולה קש”א.

    דוגמאות הדם – שהגיעו מן הגשרים, מיריחו, משכם, מחברון, במוניות, באמבולנסים של הסהר האדום ובמכוניות סתם – הועברו למכון הביולוגי לנסיונות בידוד. כ-180 דוגמאות הגיעו, נבדקו, ונמצאו שליליות.

38. כיצד התמודדה ישראל עם הידיעה אודות קש”א במצרים?

  • למן הידיעה הראשונה החל הציבור הווירולוגי בישראל לפעול כמרכז מחקר: כל פיסת מידע, כל מאמר, כל ידיעה בעיתון – לוקטו ונותחו. כל מומחה שבילה במצרים בנושא הקדחת הוזמן ארצה להרצאות ולשיחות. פרופ’ נ’ גולדבלום, מביה”ס לרפואה בירושלים, החל לבנות מעין כרטסת של כל החוקרים, ובמרס 1980 התקיים כנס קש”א שאותו אירגן יחד עם פרופ’ א’ גרינבלט (אף הוא מביה”ס לרפואה בירושלים). בכנס היה ייצוג מרשים של מייצרי התרכיבים מארצוח הברית ומדרום אפריקה, מזהי הנגיף המצרי מנאמר “ו-3 ויאר”ו,ומומחים ל”נגיפים בלתי שגרתיים” מהמרכז לבקרת מחלותב ארה”ב.

מה היו ממצאי הכנס?

  • עיקר הממצאים:

    א. עד סוף 1979 הגיע מספר המצרים שבדמם מצויים נוגדנים לנגיף לשיעור 5% מן האוכלוסייה (כ-2 מיליון איש).

    ב. לא ידוע בדיוק כמה מהם חלו באופן קליני, אולם המספר הוערך בכ-750,000 עד 1,500,000 איש.

    ג. ספר הקורבנות היה בין 0.1%- 1%.

    ד. המגפה עשתה שמות במשקי העזר הקטנים במצרים הנשענים על הכבש כמזון ועל התאו כבהמת עבודה.

    ה. לרוב נפגעו אזורים חקלאיים; אזורים עירוניים כמעט שלא נפגעו.

    ו. זן הנגיף המצרי, זן “זאגאזיג”, הוכח כאלים ביותר לאדם מכל זני קש”א הידועים היום, בלא שום שינוי סרולוגי.

    ז. יתושים מקבוצת הקולקס (Culexpipiens) הוכחו כמשתתפים בהעברה במצרים, הן על סמך בידודי נגיף מאוכלוסיות יתושים טבעיות והן על סמך ניסויי הדבקה במעבדה. הוגדר, אפוא, וקטור חדש לקש”א שלא היה ידוע קודם לכן.

    ח. עם הזמן התפשטה המחלה וחדרה לכל המחוזות במצרים.

    ט. הנגיף עבר את תעלת סואץ, ובאוקטובר 1978 נמצאו חיילים מן הבטליון השוודי, ששהו ברצועת החיץ בסיני, כשבדמם נוגדנים לנגיף.

    י. אין ספק כי ישראל נערכה בצורה האפשרית הטובה ביותר לקדם את פני הנגיף. לא ידוע מקרה בהיסטוריה הווירולוגית של חיסון כה מסיבי בבהמות, למטרת מניעה, כפי שבוצע בארץ.

39. מהן השאלות שנותרו עדיין פתוחות?

כרגיל, במדע, רב המכוסה על הגלוי, והרבה שאלות שהתעוררו נמצאות עדיין ללא מענה:

  •  איך חדר הנגיף למצרים? ישנן הערכות כי הוחדר בדמם של גמלים נגועים שהוברחו מסודאן צפונה.
  • מהו המאגר הטבעי של הנגיף?
  • מיהו הווקטור של הנגיף בהתפרצות המצרית? למרות ההצלחה בבידוד קש”א מיתושי קול כספי פיאנס, היתה ההצלחה של 2 בלבד מתוך יותר מ-100,000 יתושים שניצודו, ושיעור זה נמוך מאוד עבור התפרצות מגפתית שהקיפה מיליונים אדם ובהמה.
  • מדוע הנגיף המצרי, זן “זאגאזיג”, אלים יותר לאדם מכל קודמיו? האם אנו עדים לקו אבולוציוני של אלימות מוגברת לאדם? האם ייתכן שנוצר והולך גזע אלים מאוד, והזן המצרי אינו אלא טיפוס ביניים?
  • ושאלת השאלות: מהי המשמעות האקולוגית של התפרצות הנגיף מעבר לסהרה אל חופי הים התיכון? האם לא ייתכן שיתפשט לא רק לעבר ישראל, אלא גם לאירופה?

40. מה מאפיין את קבוצת הנגיפים שמחוללת את המחלה?

קבוצת נגיפי הארבו כוללת יותר מ-400 נגיפים שמועברים באמצעות חרקים מוצצי דם. החרקים המעבירים (הווקטורים) העיקריים הם: יתושים, קרציות, זבובי-חול (סלבוטומוס) ויבחושים (קוליקואידים). נגיפי הארבו מאורגנים בארבע חטיבות עיקריות, לפי המורפולוגיה והאנטומיה המולקולרית שלהם: נגיפי גלימה (Togaviruse); נגיפי בוניה; דמויי בוניה : נגיפי טבעת (Orbi viruses)ומקל (Rhabdo viruses).

כל הזכויות שמורות © 2002, למרכז להוראת המדעים ולעמותת סנונית לקידום החינוך המתוקשב

נשמח לקבל את הערותיכם ואת הצעותיכם לכתובת: lmth.su_ot_etirw/li.21k.tinuns.www

קדחת השקע האפריקאי, מחבר: רואי ברזילי.

נושא המאמר: המאבק במחלה הנגיפית הקטלנית קדחת השקע האפריקאי התוקפת בקר וצאן ופוגעת גם בבני אדם.

מתוך “מדע” עיתון מדעי לכל כרך כ”ה מס’ 1, ינואר 1891, שבט תשמ”א, הוצאת מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה

http://www.who.int/mediacentre/factsheets/fs207/en/

 

 

 

שווה לקרוא

לפטוספירוזיס – שאלות ותשובות

לפטוספירוזיס – שאלות ותשובות

מהו לפטוספירוזיס ולאיזו מחלה הוא…
קרא עוד
בוטוליזם – שאלות ותשובות

בוטוליזם – שאלות ותשובות

מה זה בוטוליזם? בוטוליזם הוא…
קרא עוד
הפרה המשוגעת  – שאלות ותשובות

הפרה המשוגעת – שאלות ותשובות

מהי פרה משוגעת (ספגת המוח)?…
קרא עוד
חיידק MRSA – שאלות ותשובות

חיידק MRSA – שאלות ותשובות

מהם חיידקי ה- MRSA? Staphylococcus…
קרא עוד
גודל פונט