הארכת התחלובה: האם זו מדיניות נכונה?
ע. ברמן - הפקולטה לחקלאות, המחלקה למדעי בעלי חיים
לפני שלוש שנים בחנו, מנקודת ראות של חמ"מ לי"כ, האם יש להתייחס אל ימי הריק כנורמה שיש לשמור עליה, או שמא יש לראות בימי הריק אמצעי ממשק. מבדיקה של ממוצעי העדר הקיבוצי הגענו למסקנה כי אין זה נכון לחשוב כי יש נורמות של ימי ריק שיש לשאוף אליהם בממשק כדי להשיג תנובות גבוהות יותר לי"כ. לגבי המבכירות יש מקום להשתמש בימי המנוחה כאמצעי להשגת התפתחות גופנית טובה לקראת ההמלטה השנייה ואילו לגבי הפרות יש להתאים את ימי המנוחה למצבה הגופני של הפרה וכן כדי להשיג מכסות ייצור עונתיות.

תנובת החמ"מ לי"כ תלויה בהרבה בקצב ירידת התנובה ובקצב העלייה של המוצקים בחלב לאחר שיא ההנבה. הביטוי המשלב את שניהם הוא הירידה החודשית בחמ"מ מן החודש ה- 4 של התחלובה ואילך. תנובת החמ"מ לי"כ גדלה ככל שקטנה הירידה החודשית: כל עוד הירידה החודשית היא בגבולות 1.0 עד 1.5 ק"ג חמ"מ, יש משמעות קטנה לאורך התחלובה על תנובת החמ"מ לי"כ של הפרה. כאשר הירידה החודשית גדולה מ - 1.5 ק"ג חמ"מ, הארכת התחלובה תביא לפחיתה בחמ"מ לי"כ של הפרה, ואילו כאשר היא קטנה מ- 1.0 ק"ג חמ"מ, הארכת התחלובה תגדיל את החמ"מ לי"כ. מסקנות אלו המתייחסות לתנובה של פרה בודדת ולא לייצור החמ"מ של עדר.

בדיקה שעשינו ב - 5 משקים הגדולים הראתה כי הארכת התחלובה ב- 2 חודשים הייתה מביאה בכולם לירידה בחמ"מ השנתי של פרות. ירידה זו גדולה יותר בפרות בהן תנובת השיא (ממוצע לחודשים 4-2 להנבה) היא מעל לממוצע מאשר בפרות בהן תנובת השיא היא מתחת לממוצע העדר: 88 לעומת 204 ק"ג חמ"מ. במבכירות הייתה מביאה הארכת התחלובה לתוספת בתנובת החמ"מ השנתית, של 306 ק"ג חמ"מ במבכירות נמוכות ההנבה ושל 138 ק"ג חמ"מ במבכירות גבוהות התנובה. הבדלים אלו בין מבכירות לפרות ובין רמות ההנבה נובעים מהבדלים בירידה החודשית בתנובה לאחר השיא. הירידה החודשית בהנבה גדולה יותר בפרות מאשר במבכירות וכן גדולה היא בפרטים שמניבים מעל לממוצע מאשר באלו שמניבים מתחת לממוצע.

האם הארכת התחלובה תביא לתוצאות דומות במשקים שונים? הבדיקה שערכנו במשקים הנ"ל הצביעה על שוני רב בין המשקים בתגובה להארכת התחלובה ב- 2 חודשים, שוני שנבע בעיקרו מהבדלים בקצב הירידה של ההנבה לאחר השיא. ההבדלים בין משקים היו גדולים יותר במבכירות מאשר בפרות (165 ק"ג לעומת 127 ק"ג) ובלטו בגבוהות התנובה לעומת נמוכות התנובה (200 ק"ג לעומת 90 ק"ג). השוני הרב ביותר בין משקים בתגובה להארכת התחלובה היה במבכירות גבוהות התנובה, בהן נעה התגובה בין תוספת של 292 ק"ג לבין הפסד של 73 ק"ג בתנובה השנתית. מכאן כי כל משק צריך להעריך את ההשפעה של הארכת התחלובה על החמ"מ לי"כ לפי נתוני הירידה החודשית בהנבה היחודיים לקבוצות השונות בעדר הנתון.

אך הכדאיות של הגדלת ימי המנוחה/הארכת התחלובה נבחנת גם לאור השפעות נוספות שלה. חישבנו את ההשפעה של הגדלת ימי המנוחה בעדר כולו על המבנה של העדר. חישבנו כי הארכתה של התחלובה מ- 11 חודשים ל- 13 חודשים (הגדלת המרווח בין המלטות מ- 13 חודשים ל- 15 חודשים) מגדילה את % הפרות החולבות מ- 85% ל- 87%, חודש התחלובה של הפרה החולבת הממוצעת בעדר עולה מ- 5.5 ל- 6.5, מספר העגלות הנולדות לפרה\שנה פוחת מ- 0.41 ל- 0.35 (לפי 8% תמותה עד גיל 7 ימים ו- 48% נקבות), חלה ירידה מקבילה במספר העגלים בני שבוע הזמינים למכירה, ומספר העגלות בגיל 24-0 חודשים לפרה קטן מ- 0.82 ל- 0.70.

לאור הנ"ל, חושב יצור החמ"מ בעדר, תוך שילוב העלייה באחוז הפרות החולבות והירידה בחמ"מ הנובעת מן העלייה בחודש בתחלובה הממוצע של החולבות. בעדר של 100 פרות (חולבות ויבשות), הארכת התחלובה מ- 11 ל- 13 חודשים (מרווח של 13 ו- 15 חודשים בין המלטות) תביא לירידה של 240, 480, 720, ו- 960 ק"ג בייצור החמ"מ החודשי של העדר (להבדיל מן החמ"מ לי"כ של פרה פרטנית) אם הירידה החודשית בתנובת החולבות היא 0.5, 1.0, 1.5, ו- 2.0 ק"ג בהתאמה. מכאן כי התמורה מהארכת התחלובה מקורה אינו בשינוי ביצור החמ"מ, שהוא שלילי, ולא מן השינוי הקטן באחוז החולבות בעדר, אלא מהקטנת הנטל הכלכלי של שלוחת הגידול.

יש לסייג כאן את היתרון של צמצום זה בשלוחת הגידול. הארכת התחלובה בחודשיים מביאה את מספר העגלות הנולדות לפרה לערך של 0.35, בהנחה שהפסדי העגלות הם של .8% ערך יגיע קרוב מאוד לשיעור ההוצאה השנתית של פרות, או אף למטה ממנו, כמו במקרים של הוצאת פרות מסיבות של דלקות עטין, תקלות בהמלטה, מחלות או עליית התמותה של הגידול אל יותר מ- .8% במילים אחרות, הארכת התחלובה ב - 2 חודשים מותירה את המשק עם רזרבה קטנה מאוד של גידול להחלפת הפרות היוצאות. הארכה זו של תחלובה מקטינה גם את יכולתו של משק להגיב לאופציה של הגדלת מכסה או למידע בדבר כושר הייצור היחסי של בנות פרים שונים. המשק עשוי להיות תלוי במקרים אלו בזמינות עגלות הרות ובמחיר שלהן.

כמה זמן חולף מאז מתחיל משק להגדיל את ימי המנוחה ועד שהוא מגיע למבנה העדר בו הוא קוטף את פרי השינוי המבני? מה היא מהירות התגובה של משק אם הוא רוצה להחזיר את אורך התחלובה לקדמותו? השינויים בתנובת החמ"מ, אחוז החולבות, ושיעור ההמלטות מתייצבים תוך שנה מראשית שינוי ימי המנוחה. אך הירידה בשלוחת הגידול מתייצבת ב- 90% של הערך הסופי כעבור כ- 3 שנים ויותר. זה הוא גם הזמן הדרוש להחזרת גודלה של שלוחת הגידול לקדמותה. משמעות הדבר כי אין גמישות בגודלה של שלוחת הגידול וכי התרומה העיקרית מופיעה זמן רב לאחר השינוי של ימי המנוחה. לעומת זאת קיימת האפשרות להקטין או להגדיל את שלוחת הגידול לצרכים בעת כלשהי, בהתאם לשיעור ההפסדים בגידול ולשיעור הוצאת הפרות, המשתנים מעת לעת עקב מחלות וצורכי העמידה במכסת החלב. ההתאמה של שלוחת הגידול לצרכים מושתתת על סלקציה בין הפרטים, בהתבסס על התפתחותן של העגלות ובהתאם למידע עדכני על כושר הייצור היחסי שלהן.

חשוב לראות את ימי המנוחה/אורך התחלובה כאמצעי ממשק המכוון אל הפרט או קבוצות קטנות, אך לא אל העדר כולו. הגדלת ימי המנוחה מאפשרת השגת מכסות ייצור עונתיות, במבכירות היא מאפשרת להשיג התפתחות גופנית רצויה, ובפרות מסוימות היא דרושה להשגת מצב גופני רצוי בהמלטה העוקבת. גישה זו שומרת במידה רבה על יתרונות הארכת התחלובה, מבלי להסתכן בחסרונותיה. הארכה גורפת של התחלובות היא מדיניות שתגרום לסיכון כלכלי, ואילו יתרונותיה ניתנים להשגה באמצעים אחרים. יש להמירה לכן בהארכת תחלובות סלקטיבית, יחד עם התאמת שלוחת הגידול לצורכי החלפת הפרות והעמידה במכסות החלב המבוקשות.
לכל המבזקים....
office@milk.org.il פקס: 972-3-9564766 טל: 972-3-9564750 דרך החורש 4 , ת"ד 97, יהוד 5647003
מופעל באמצעות מעוף - מגוון אפקט