דו"ח שנתי ומסכם לתוכנית מחקר מס' 362-0079-04

 


השפעת מתן שילוב תוספים ממקור גלוקוגני ושומני במנות בקר לחלב בראשית התחלובה על ייצור חלב ורכיביו, מאזן האנרגיה והמטבוליזם

 


עוזי מועלם
המחלקה לבקר, המכון לחקר בעלי חיים, מינהל המחקר החקלאי.

 

 

תקציר
בסדרת ניסויים שנערכו בישראל ובעולם נמצא כי מתן שומן מוגן בראשית התחלובה תרם לתוספת בתנובת החלב והשומן. כמו כן נמצא כי למתן שומן מוגן הייתה השפעה מטיבה על ההתעברות. ואולם בניגוד לצפוי לא נמצאה השפעה מטיבה לתוספת השומן על מאזן האנרגיה. המנגנון שבו תוספת השומן עודדה ייצור מוגבר של שומן וחלב ולא היוותה מקור אנרגטי שעשוי לצמצם את פירוק רקמות הגוף אינו ברור. מטרת עבודה זו הייתה לבחון מתן תוסף שומן וגלוקוגני במינונים שונים ובעיתוי שונה בתקופת המעבר על התנובה והסטטוס המטבולי של פרות. בניסוי ראשון שנערך עם 16 פרות ברפת ההזנה הפרטנית ניבחן מתן שומן מוגן לאחר המלטה אצל פרות שקיבלו תוסף גלוקוגני כ- 4 שבועות לפני המלטה (פרוגליק 55), לעומת פרות שקיבלו מנת ביקורת לפני ההמלטה. לאחר ההמלטה 2 הקבוצות קיבלו תוספת שומן מוגן בלבד עד 100 יום בתחלובה. בניסוי זה נמצא כי מתן פרוגליק לפני ההמלטה ותוספת שומנית לאחר ההמלטה היה אפקטיבי בשיפור הססטוס המטבולי של הפרות, ללא שיפור בתנובות החלב. בחלק השני של הניסוי נבחן מתן שומן מוגן כבר לפני המלטה בהשוואה למתן פרוגליק. 40 פרות יבשות חולקו ל- 3 קבוצות טיפול כ- 21 יום לפני ההמלטה: 1) קבוצת ביקורת 2) PGLY- בקבוצה זו הפרות קיבלו תוספת של 900 גר' פרוגליק 55 ליום מ- 21 יום לפני המלטה ועד 21 יום לאחר ההמלטה. 3) CSFA – בקבוצה זו הפרות קיבלו תוספת של 230 גר' ליום שומן מוגן לפני המלטה ועד 100 יום לאחר ההמלטה. צריכת המזון בתקופת היובש הייתה נמוכה לפני ההמלטה בשתי קבוצות הטיפול לעומת קבוצת הביקורת, ואילו לאחר ההמלטה צריכת המזון הייתה גבוהה יותר בקבוצת הפרוגליק לעומת 2 הקבוצות האחרות. תנובת החלב הייתה גבוהה יותר בקבוצת השומן המוגן וכן ניצולת המזון הייתה גבוהה יותר בכ- 7% בקבוצת ה- CSFA לעומת שאר הקבוצות. ואולם נמצא כי בפרמטרים המשקפים את הסטטוס המטבולי של הפרות (NEFA, BHBA), פרות ה- CSFA היו במצב ירוד יותר מאשר בשאר הטיפולים. כמו כן ריכוזי האינסולין היו נמוכים יותר בקבוצה זו. ואולם ריכוזי המטבוליטים בקבוצת ה- CSFA היו בתחום הפיזיולוגי ללא תדירות גבוהה יותר של הפרעות מטבוליות. מניסוי זה לקבוע כי מתן השומן לפני ההמלטה פגע במידה מסוימת בססטוס במטבולי של הפרות, וכי ככל הנראה הדבר נבע מהירידה בצריכת המזון לפני ההמלטה. כמו כן נמצא בניסוי זה, כי מתן פרוגליק ברמות גבוהות מאוד כמו שניתנו בניסוי זה, לא מראה יתרון בסטטוס המטבולי או בתנובות החלב לעומת פרות הביקורת. בניסוי נוסף ניתנה תוספת משולבת של שומן מוגן ופרוגליק בשלושת השבועות הראשונים לאחר ההמלטה לעומת פרות ביקורת. לא נמצאה תוספת בתנובות החלב אבל נמצא שיפור בהתעברות של הפרות שקיבלו תוספת זו לעומת פרות הביקורת. לסיכום ניתן לקבוע כי מינונים נכונים של 2 תוספים אלה הניתנים בעיתוי הנכון, עשויים לתרום לתוספת בתנובת החלב, שיפור בסטטוס המטבולי של הפרות וכן לשיפור הפוריות.


2.2 מבוא ותיאור הבעיה
כללי
פוטנציאל גנטי גבוה לייצור חלב מחייב אספקה סדירה ומספקת של מטבוליטים הנחוצים בכדי לייצר כמות חלב מוגברת. צריכת האנרגיה של פרות הדרושה לייצור חלב בתנובות החלב הגבוהות של היום יכולה להגיע ליותר מפי 3 מן הצריכה הדרושה לקיום. בשלב ההנבה הרבה, בראשית התחלובה הדרישות האנרגטיות לייצור הינן גבוהות מאד, ומאידך צריכת המזון נמוכה יחסית ואינה מספקת את הדרישות התזונתיות הגבוהות בשלב קריטי זה של התחלובה. הגדלת פוטנציאל הייצור ללא הגברת זמינות המטבוליטים הדרושים לייצור החלב בעטין ממקור תזונתי, גורם לגיוס של רזרבות גופניות בראשית התחלובה. מצב זה יוצר מאזן אנרגיה שלילי שחוקרים רבים מייחסים לו בין היתר את הפגיעה המתמשכת בפוריות.(1989 ;Butler et al.,1993 .(Nebel et al.,עבודות מחקר שלVan Arendonk et al. (1991) ו- Veerkamp et al. (1995), מראות כי העלייה בייצור החלב כתוצאה מן הטיפוח הגנטי, מעלה את צריכת המזון עד כדי מחצית בלבד מן האנרגיה הדרושה לתוספת לייצור החלב. ממצא זה מעיד כי מאזן האנרגיה השלילי של פרת החלב גבוהת התנובה, עשוי להחריף בעתיד עם העלייה בתנובות החלב.


שומן מוגן והשימוש בו לצמצום מאזן האנרגיה השלילי
עד לפני כשני עשורים, השימוש בשומן שהינו אחד משלושת אבות המזון והעשיר באנרגיה מביניהם במנות בקר לחלב היה מוגבל, עקב הפרעות בתסיסת המרכיב הגס במנה עם הגדלת שיעור השומן במנה. הסיבה לפגיעה בתסיסת רכיבי מנה גסים התברר בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת כהפרעה בחיידקים מתסיסי תאית ולכן ניסו Palmquist וחוב' טכניקת "הגנה" על שומן על ידי יצירת מלחי סידן של חומצות שומן שאינם מתפרקים בכרס מחד ונספגים במעי מאידך (Palmquist, 1984). כתוצאה מגילוי זה התרחב השימוש בשומן כמרכיב מזוני עתיר אנרגיה, ללא פגיעה בפעילות המיקרואורגניזמים בכרס ותסיסת המרכיב הגס במנה. הרחבת האפשרות של שימוש בשומן במנה פתחה את האפשרות להגדיל את שיעורי השומן במנות בקר לחלב ולנסות לצמצם את מאזן האנרגיה השלילי לאחר ההמלטה ע"י העלאת ריכוזיות האנרגיה במנה ללא הקטנת השיעור היחסי של המזון הגס במנה.
הניסיונות להגביר את צריכת האנרגיה אצל פרות לאחר ההמלטה ע"י הגדלת השיעור היחסי של מזון המרוכז במנה ובאופן זה את ריכוזיות המנה גרם במקרים רבים לתחלואה מוגברת, וזאת עקב צמצום השיעור היחסי של המזון הגס במנה שתרם לבעיות עיכול. כמו כן לעתים התפתח אצידוזיס.
ניסיונות רבים נעשו על מנת לצמצם את ההשפעות השליליות הנגרמות עקב מאזן האנרגיה השלילי לאחר ההמלטה (1974 .( Coppock et al.,
העלאת ריכוז האנרגיה ע"י תוספת שומן מוגן נבחנה כגורם המצמצם את מאזן האנרגיה השלילי לאחר ההמלטה, אך תוצאות ניסוי שערכנו בארץ הראה ייצור חלב גבוה יותר וירידה גדולה יותר במשקל גוף אצל פרות שקבלו שומן מוגן לעומת פרות בקורת (1991 ,(Sklan at al.. התוספת האנרגטית שנתקבלה בתנובת החלב, הייתה גדולה יותר מן התוספת בצריכת האנרגיה. תוצאות דומות נמצאו בעבודות נוספות שנסקרו על ידי Chilliard (1993). ניתוח הממצאים מעבודות רבות על ידי Chilliard (1993) מראה כי לתוספת שומן במנה בראשית התחלובה יש נטייה להגביר ירידה או לצמצם עלייה במשקל הגוף, לעומת מתן שומן במנה מאמצע התחלובה ואילך, שנמצא כי הוא מעודד עלייה במשקל הגוף. ממצא זה מחזק את הנחת העבודה של מחקר זה כי חוסר בפרקורסורים גלוקוגניים בראשית התחלובה אינו מאפשר ניצול מלא של תוספת השומן במסלולי הפקת האנרגיה.
פרות שקבלו שומן מוגן בראשית התחלובה הגדילו את תנובת החלב ורכיביו, אבל בגלל ריכוז האנרגיה הגבוה במנה וצריכת האנרגיה הגבוהה לא נצפתה החרפה במאזן האנרגיה למרות הגדלת התנובה, לעומת פרות הביקורת. המנגנון שבו תוספת השומן עודדה ייצור מוגבר של שומן וחלב ולא היוותה מקור אנרגטי שעשוי לצמצם את פירוק רקמות הגוף אינו ברור. תוספת האנרגיה שניתנה במנה לקבוצת השומן המוגן, נותבה ככל הנראה לייצור נוסף של חלב, ולא לצמצום החסר האנרגטי. כמו כן התוספת בייצור החלב הייתה גדולה יותר מן התוספת בצריכה אנרגיה, ולכן היה צורך בגיוס רקמות גוף על מנת לצמצם את החסר התזונתי לאחר ההמלטה.
השערת מחקר זה היא כי התוספת בשומן שבמנה לא נוצלה עד תום במעגלי הפקת האנרגיה, קרי מעגל חומצת הלימון ושרשרת הנשימה בגלל היעדר סובסטרט ממקור גלוקוגני הנחוץ לתהליך הדחיסה של אציטיל קואנזים-A. האטה בהפקת האנרגיה כבר בשלב זה אינה מאפשרת את המשך התהליך ולכן אספקת שומן מוגן בראשית התחלובה תרמה לייצור מוגבר של שומן בחלב, ללא תרומה למאזן האנרגיה בגוף. זה מהווה רק ניצול חלקי של התוספת האנרגטית הניתנת במנה בצורת שומן. השערת עבודה זו היא ששומן מוגן המואבס לפרות חלב בשילוב עם תוסף ממקור גלוקוגני עשוי לתרום לניצול מלא של השומן הניתן במנה ובכך לתרום לשיפור במצב האנרגטי של הפרות בתקופה קריטית זו, בהקטנת עצמתו או משך הזמן שבו הפרה נמצאת במאזן אנרגיה שלילי. כמו כן תיבחן בעבודה זו הזנה של 2 תוספים אלה כבר לפני ההמלטה ובחינת השפעתם על התנובה והמטבוליזם לאחר ההמלטה.
הזמינות של תוספים גלוקוגניים חדשים בשוק כגון: ProGlyc ו- SweetLac הנצרכים בצורה טובה ע"י פרות חלב מאפשרים לבצע ניסויים שבהם יעשה שילוב התוספים ממקור גלוקוגני יחד עם שומן מוגן ובחינת האפשרות של שימוש יעיל יותר בשני תוספים אלה. קיימת אפשרות ששילוב שני תוספים אלה ביחסים מתאימים יתרום לניצולת גבוהה יותר של התוספים במסלולים ביוכימיים העשויים לשפר את המאזן האנרגטי לאחר ההמלטה.


תוצאות ודיון
בניסוי ראשון נבדק השילוב בין שני תוספי המזון, הגלוקוגני ושומן מוגן לפני המלטה ואחרי המלטה והשפעתם על התנובה והמטבוליזם. בניסוי זה 16 פרות מתחלובה שנייה ואילך הוכנסו לרפת ההזנה הפרטנית כחודש לפני מועד ההמלטה הצפוי. 8 פרות קיבלו הוזנו במנת ביקורת, ו- 8 פרות קיבלו תוספת של 500 גר' פרוגליק 55 ליום מ- 28 יום לפני מועד ההמלטה ועד ההמלטה. לאחר ההמלטה כל הפרות קיבלו תוספת של 550 שומן מוגן (CSFA) גר' ליום, מיום ההמלטה ועד 100 יום לאחר המלטה. הפרות נשקלו אחת לשבוע בתקופת היבש ו- BCS נקבע אחת לשבוע עד תום הניסוי.


נדגם דם 3 פעמים בשבוע מתחילת הניסוי ועד 70 יום לאחר המלטה, ונבדקו בדם הפרמטרים הבאים: גלוקוז, BHBA, ואינסולין.


טבלה מס' 1: צריכת מזון לאחר ההמלטה ונתוני יצור

לפי טבלה 1 נראה כי הפרות שקיבלו פרוגליק לפני המלטה צרכו פחות מזון לאחר ההמלטה ונטו להניב פחות חלב. בשאר פרמטרי הייצור לא נמצאו הבדלים בין הטיפולים.


גרף מס' 1: נתוני BCS לפי שני הטיפולים.


לפי גרף מס' 1 נראה כי הפרות שקיבלו פרוגליק לפני המלטה ירדו פחות במצב הגופני והחלו לעלות מוקדם יותר מאלה שלא קיבלו פרוגליק לפני המלטה.


גרף מס' 2: ריכוזי גלוקוז בפלסמה לפני ואחרי המלטה לפי שני הטיפולים.


מן הגרף ניתן לראות כי ריכוזי הגלוקוז לאחר ההמלטה היה גבוהים יותר אצל פרות שקיבלו פרוגליק לפני המלטה לעומת אלה שקיבלו מנת ביקורת.


גרף מס' 3: ריכוזי BHBA בפלסמה לפני ואחרי המלטה


מגרף מס' 3 ניתן לראות כי ריכוזי ה- BHB לאחר המלטה היו גבוהים יותר אצל פרות שקיבלו מנת ביקורת לפני המלטה מאשר אלה שקיבלו פרוגליק.


גרף מס' 4: ריכוזי אינסולין בפלסמה לפני ואחרי המלטה


ריכוזי אינסולין בפלסמה היו גבוהים יותר לאחר ההמלטה אצל פרות שקיבלו פרוגליק לעומת אלה שלא קיבלו.
ניתן לראות מתוצאות ניסוי זה כי מתן הפרוגליק לפני המלטה שיפר את הסטטוס המטבולי של פרות שקיבלו שומן לאחר המלטה. ניתן להניח כי מתן הפרוגליק לפני המלטה שיפר את המטבוליזם בכבד באופן כזה שניצול השומן לאחר המלטה היה אפקטיבי יותר. ואולם שיפור זה בסטטוס המטבולי של הפרות לא תרם לעלייה משמעותית בתנובות לאחר ההמלטה.
בניסוי השני נבדק מתן שומן מוגן ותוסף גלוקוגני (פרוגליק 55) לפני ואחרי המלטה על הססטוס המטבולי של הפרות, ובהמשך על ביצועי הפרות ותנובת החלב לאחר ההמלטה. השומן המוגן בניסוי זה סופק ע"פ המלצות החברה, ואילו התוסף הגלוקוגני ניתן בכמויות שמעל המומלץ על מנת לספק כמות של כ- 0.5 ק"ג פרופילן גליקול יבש. בניסוי שבו ניתן בהגמעה 0.5 ליטר פרופילן גליקול קיבלו נמצאה השפעה חיובית על פרמטרים מטבוליים, ונעשה ניסיון לבחון האם ניתן לקבל תוצאות דומות גם במתן פרופילן גליקול בצורתו היבשה בתוך הבליל.


40 פרות מתחלובה שנייה ואילך הוכנסו לרפת ההזנה הפרטנית כחודש לפני מועד ההמלטה הצפוי. הפרות חולקו ל- 3 קבוצות טיפול לפי מועד ההמלטה הצפוי, מס' תחלובה, תנובת חלב בתחלובה קודמת ומשקל גוף. הטיפולים היו כדלקמן:
1) קבוצת הביקורת קיבלה מנה יבשות שהורכבה משחת דגן + בליל חולבות (n=14).
2) קבוצת הפרוגליק (PGLY) קיבלה מנת יבשות שהכילה תוספת של 900 גר' מן התוסף פרוגליק 55 (מתוך זה כ- 500 פרופילן גליקול) מ- 21 יום לפני המלטה ועד 21 יום לאחר המלטה (n=13)..
3) קבוצת CSFA – קיבלה תוספת של 230 גר' שומן מוגן בצורת מלחי סידן מ- 21 יום לפני המלטה ועד 100 יום לאחר ההמלטה (n=13)..


מנות קבוצת הביקורת וה- CSFA היו איזואנרגטיות ואילו בקבוצת ה- PGLY הייתה תוספת אנרגטית של כ- 0.08 מק"ל לק"ג ח"י.
דגימת דם נלקחו 3 פעמים בשבוע מתחילת הניסוי ועד 30 יום לאחר המלטה. נבדקו בדם הפרמטרים הבאים: גלוקוז, BHBA, אינסולין ו- NEFA.


בטבלה מס' 2 מוצגות תוצאות צריכת מזון ומטבוליטים לפני ההמלטה. מן הטבלה נראה כי צריכת המזון הייתה נמוכה יותר בקבוצות ה- PGLY וה- CSFA לעומת קבוצת הביקורת. צריכת המזון בקבוצת ה- CSFA הייתה נמוכה בכ- 13% לעומת קבוצת הביקורת במשך כל תקופת היובש. ריכוזי הגלוקוז בפלסמה לפני המלטה לא היו שונים בין הטיפולים. לעומת זאת ריכוזי הבטהידרוקסיבוטירט (BHBA) וחומצות השומן החופשיות (NEFA) בפלסמה היו גבוהים יותר בקבוצת ה- CSFA לעומת קבוצות הביקורת וה- PGLY. כמו כן ריכוזי האינסולין בפלסמה היו נמוכים יותר בקבוצת ה- CSFA לעומת שאר הקבוצות.


טבלה מס' 2: צריכת מזון וריכוז מטבוליטים ואינסולין לפני המלטה.

בטבלה מס' 3 מוצגות השפעת הטיפולים על צריכת מזון, תנובות חלב ורכיביו וכן על היעילות. כמו כן מוצגים תוצאות תנובת החלב וצריכת מזון ממועד ההמלטה ועד ל- 100 בתחלובה בגרפים מס' 5 ו -6 בהתאמה. מן הטבלה נראה כי צריכת המזון ב- 100 יום ראשונים לתחלובה הייתה גבוהה בטיפול ה- PGLY לעומת שאר הטיפולים. כמו כן נמצא כי תנובת החלב הייתה גבוהה יותר בקבוצת ה- CSFA לעומת קבוצת הביקורת ולא נבדלה מקבוצת ה- PGLY. לא נמצאו הבדלים באחוז ותנובת השומן ואולם נמאה ירידה באחוז החלבון אצל פרות ה- CSFA.


טבלה מס' 3. צריכת מזון ותנובת חלב ורכיביו

ניתן לראות מטבלה 3 כי יעילות השימוש בח"י לייצור חלב היו גבוהים יותר בכ- 7% בקבוצת ה- CSFA לעומת שאר הקבוצות.


גרף מס' 5. נתוני צריכת מזון לאחר ההמלטה


גרף מס' 6. נתוני תנובת חלב עד 100 יום בתחלובה


בטבלה מס' 4 מוצגים ריכוזי מטבוליטים ואינסולין בפלסמה לאחר המלטה. ריכוזי הגלוקוז לאחר ההמלטה נמוכים יותר בקבוצת ה- CSFA לעומת קבוצת הביקורת וה- PGLY. לא נמצאו הבדלים מובהקים בריכוזי ה- NEFA בפלסמה לאחר ההמלטה, אבל ריכוזי ה- BHBA היו גבוהים יותר בקבוצת ה- CSFA מאשר בקבוצות הביקורת וה- PGLY. ריכוזי האינסולין בפלסמה היו נמוכים יותר בכ- 80% בקבוצת ה- CSFA לעומת שאר הקבוצות.


טבלה מס' 4: ריכוזי מטבוליטים ואינסולין אחרי המלטה.

בגרף מס' 7 מוצגים תוצאות ריכוזי הגלוקוז בפלסמה לפני ואחרי המלטה. מן הגרף נראית הירידה האופיינית בריכוזי הגלוקוז בפלסמה לקראת ההמלטה בכל הטיפולים. כמו כן מן הגרף ניתן לראות כי ריכוזי הגלוקוז לפני המלטה לא היו שונים בין הטיפולים, ואילו לאחר ההמלטה, ריכוזי הגלוקוז בקבוצת ה- CSFA היו נמוכים יותר משאר הטיפולים.


גרף מס' 7: ריכוזי הגלוקוז בפלסמה לפני ואחרי המלטה.


בגרף מס' 8 מוצגים תוצאות ריכוזי ה- NEFA בפלסמה לפני ואחרי המלטה. בכל הטיפולים נראית העלייה בריכוזי ה- NEFA לקראת ההמלטה, כאשר השיא מתרחש בימים 1-4 לאחר ההמלטה. מקורם של ה- NEFA הוא ברקמות שומן, והעלייה בריכוזם לקראת ההמלטה משקפת את הירידה בצריכת המזון והעלייה בפירוק רקמות לקראת ההמלטה, כאשר השיא מתרחש בימים הראשונים לאחר ההמלטה. מן הגרף נראה בבירור כי ריכוז ה- NEFA בקבוצת ה- CSFA לפני ההמלטה היה גבוה יותר מאשר בשאר הטיפולים, ואילו לאחר ההמלטה ההבדלים לא היו מובהקים.


גרף מס' 8: ריכוזי ה- NEFA בפלסמה לפני ואחרי המלטה.


גרף מס' 9: ריכוזי ה- BHBA בפלסמה לפני ואחרי המלטה.


בגרף מס' 9 מוצגים ריכוזי ה- BHBA בפלסמה לפני ואחרי המלטה. גם בגרף זה ניתן לראות את העלייה בריכוזי ה- BHBA לקראת ההמלטה, כאשר בקבוצת ה- CSFA נראים ריכוזי BHBA גבוהים לפני ואחרי המלטה. ריכוזי ה- BHBA מייצגים את רמת ייצור גופי הקטו בכבד ונראה כי בקבוצת ה- CSFA יש ייצור גבוה יותר של גופי קטו מאשר בשאר הטיפולים. עם זאת, לא נמצאה תדירות גבוהה יותר של קטוזיס בקבוצה זו. יש לציין כי גם הריכוזים הגבוהים של BHBA בקבוצת ה- CSFA הם עדיין בתחום הפיזיולוגי.
בגרף מס' 10 מוצגים ריכוזי האינסולין בפלסמה. הירידה בריכוזי האינסולין עם ההתקדמות לקראת ההמלטה נמצאה בכל הטיפולים. מן הגרף נראה באופן בולט כי ריכוזי האינסולין בקבוצת ה- CSFA היו נמוכים יותר מאשר בשאר הטיפולים. לא נמצא יתרון לקבוצה שקיבלה פרוגליק בריכוזי האינסולין בפלסמה.


גרף מס' 10: ריכוזי האינסולין בפלסמה לפני ואחרי המלטה.


ניתן לקבוע כי מתן השומן לפני ההמלטה בכמות של כ- 230 גר' ליום, פגע במידה מסויימת בססטוס במטבולי של הפרות כפי שהשתקף בריכוז המטבוליטים בפלסמה. כמו כן תנובת החלב של קבוצת ה- CSFA הייתה גבוהה יותר וכן היעילות הייתה גבוהה יותר לעומת קבוצת הביקורת. למרות שנראה כי פרות ה- CSFA הראו ריכוזים גבוהים יותר של מטבוליטים המשקפים סטטוס מטבולי נמוך יותר (NEFA ו- BHBA), לא נמצאה תדירות גבוהה יותר של הפרעות מטבוליות בקבוצה זו לעומת שאר הקבוצות. כמו כן יש לציין הריכוזים של המטבוליטים שנמצאו בקבוצה זו היו עדיין בתחום הפיזיולוגי ןלא העידו על מצב פתולוגי. יכול להיות כי הירידה בירידה בצריכת המזון כבר בתקופת היובש בשיעור של כ- 13% לעומת קבוצת הביקורת, תרמה לפירוק מוגבר יותר של רקמות גופניות כבר בשלב מוקדם, וזה גרם לעלייה בריכוז ה- NEFA לפני המלטה. ריכוזים גבוהים אלה של NEFA יצרו עומס על הכבד ולכן הייתה עלייה גם בריכוזי ה- BHBA בפלסמה.
כמו כן נראה כי מתן פרוגליק ברמות גבוהות מאוד כמו שניתנו בניסוי זה אינו יעיל. לא נמצא יתרון משמעותי בסטטוס המטבולי של פרוק ה- PGLY לעומת פרות הביקורת. ניתן לקבוע מתוצאות ניסוי זה כי בהשוואה לעבודות המדווחות בספרות, מתן פרוגליק בהגמעה יעיל יותר מאשר כאשר הוא ניתן באופן יבש. ככל הנראה כאשר הפרופילן גליקול ניתן בהגמעה, ספיגתו מדופן הכרס מהירה יותר מה שמגביר את יעילות השימוש בו.


ניסוי נוסף שנעשה במסגרת פרוייקט זה היה ניסוי ברפת מסחרית ובו ניתן לפרות שומן ופרוגליק רק לאחר ההמלטה. הניסוי נעשה ברפת קיבוץ גבעת חיים מאוחד על 60 פרות מתחלובה שנייה ואילך. 30 פרות קיבלו תוספת של 150 גר' ליום פרוגליק ו- 250 גר' שומן מוגן. 30 פרות הביקורת קיבלו תוספת של 750 גר' תירס על מנת ליצור מנה איזו-אנרגטיות. טיפולים אלה ניתנו עד 21 יום בתחלובה ולאחר מכן הם קיבלו ממנה זהה עד תום הניסוי. בניסוי זה לא התקבלו הבדלים מובהקים בתנובות חלב ורכיביו בין הטיפולים. כמו כן לא נתקבלו הבדלים בריכוזי ה- NEFA בין 2 הטיפולים. בניסוי זה נערך מעקב אחר ביצועי הפוריות של הפרות ונמצא כי ההתעברות של פרות הטיפול שקיבלו שומן ופרוגליק לאחר ההמלטה הייתה טובה יותר מפרות הביקורת. לא נמצאו הבדלים בימי מנוחה, אבל ימי הריק היו נמוכים יותר ב- 23 יום (130 ו- 123 לקבוצות הביקורת והטיפול, בהתאמה; P < 0.07) וימי הסרק היו נמוכים יותר ב- 26 יום (60 ו- 34 לקבוצות הביקורת והטיפול, בהתאמה; P<0.07). שיעור ההתעברות מהזרעות ראשונה + שנייה היה 18% בקבוצת הביקורת לעומת 33% בקבוצת הטיפול (P < 0.18). יש להניח כי במדגם גדול יותר של פרות תוצאות שיעורי ההתעברות היו מובהקות.


סיכום
במסגרת פרוייקט זה נעשו 3 ניסויים. שניים מהם מערכו ברפת ההזנה הפרטנית והשלישי בוצע ברפת קיבוצית של גבעת חיים מאוחד. בניסוי הראשון 8 פרות קיבלו הוזנו במנת ביקורת ואילו 8 פרות קיבלו תוספת של 500 גר' פרוגליק ליום מ- 28 יום לפני מועד ההמלטה ועד ההמלטה. לאחר ההמלטה כל הפרות קיבלו תוספת של 550 גר' למנה, מיום ההמלטה ועד 100 יום לאחר המלטה. לא נמצא יתרון בתנובות החלב לפרות שקיבלו פרוגליק לפני ההמלטה, אבל בכל הפרמטרים שבחנו את הסטטוס המטבולי של הפרות, נמצא כי הססטוס המטבולי של הפרות שקיבלו פרוגליק לפני ההמלטה היה טוב יותר מאלה שקיבלו מנת ביקורת. בניסוי השני השתתפו 40 פרות והוא בוצע ברפת ההזנה הפרטנית. בניסוי 14 פרות קיבלו מנת ביקורת לפני ואחרי ההמלטה, 13 פרות קיבלו 900 גר' פרוגליק מ- 21 לפני ההמלטה ועד 21 יום לאחר ההמלטה, ו- 13 פרות נוספות קיבלו 230 ג' שומן מ- 21 יום לפני ההמלטה ועד 100 לאחר ההמלטה. בניסוי זה נמצא כי הזנה בפרוגליק בתקופת המעבר בריכוזים גבוהים כפי שניתנו בניסוי זה לא תרמו לשיפור הסטטוס המטבולי של הפרות או לתנובות גבוהות יותר לעומת פרות קבוצת הביקורת. לעומת זה הזנה בשומן מוגן לפני ההמלטה גרמה להרעה מסוימת בסטטוס המטבולי של הפרות שככל הנראה נבע מן הירידה בצריכת המזון בתקופת היובש. ואולם תנובות החלב היו גבוהות יותר וכן וניצולת המזון הייתה גבוהה יותר בכ- 7% אצל הפרות שקיבלו שומן מוגן לעומת שאר הטיפולים. בניסוי השלישי שבוצע ברפת מסחרית ניתנו במשך 3 שבועות ראשונים לאחר ההמלטה תוספת שומן מוגן ופרוגליק ביחד לעומת קבוצת ביקורת. בניסוי זה לא נמצאו הבדלים בתנובות החלב אבל הייתה נטייה להתעברות טובה יותר של פרות קבוצת הטיפול לעומת קבוצת הביקורת וירידה בימי ריק וימי סרק.


מתוצאות עבודה זו ניתן לקבוע כי מתן פרוגליק לפני ההמלטה ותוספת שומנית לאחר ההמלטה היה אפקטיבי בשיפור הססטוס המטבולי של הפרות, ללא שיפור בתנובות החלב. כמו מתן פרוגליק לפני ההמלטה בריכוזים גבוהים לא תרם לתנובות החלב או לסטטוס המטבולי של הפרות. כמו כן מתן שומן מוגן לפני ההמלטה פוגע בצריכת המזון ובסטטוס המטבולי של הפרות. מתן שומן מוגן ופרוגליק לאחר ב- 3 השבועות הראשונים לאחר ההמלטה לא תרם לתנובות החלב אבל ככל הנראה תרם לשיפור ההתעברות. תוצאות עבודה זו מראות כי שילוב של 2 תוספים אלה בתקופת המעבר במינונים הנכונים ובעיתוי הנכון עשוי לתרום לתנובות החלב ולשיפור בסטטוס המטבולי של פרות חלב.

 

References
Butler, W. R., and R. D. Smith. 1989. Interrelationships between energy balance and postpartum reproductive function in dairy cattle. J. Dairy Sci. 72:767
Chilliard, Y. 1993. Dietary fat and adipose tissue metabolism in ruminants, pigs, and rodents: a Review. J. Dairy Sci. 7:3897.
Coppock, C. E., C. H., Noller, and S. A. Wolfe. 1974. Effect of forage - concentrate ratio in complete feeds fed ad libitum on energy intake in relation to requirements by dairy cows. J. Dairy Sci. 57:1371.
Palmquist, D. L, 1984. Use of fats in diets for lactating dairy cows. In: Fats in Animal Nutritin. pg 357.
Sklan, D., U. Moallem, and Y. Folman. 1991. Effects of feeding calcium soaps of fatty acids on production and reproduction responses in high production lactating cows. J. Dairy Sci. 74:510.
Nebel RL., McGilliard, MC. 1993. Interaction of high milk yield and reproduction in dairy cows. J. Dairy Sci. 76:3257-3264.
Van Arendonk, J. A. M., G. J. Nieuwhof, H. Vos, and S. Korver. 1991. Livest. Prod. Sci
Veerkamp RF, Simm G, Oldham, JD. 1995. Ani. Sci. Occasional Publ. No. 19, p. 59.

לכל המבזקים....
office@milk.org.il פקס: 972-3-9564766 טל: 972-3-9564750 דרך החורש 4 , ת"ד 97, יהוד 5647003
מופעל באמצעות מעוף - מגוון אפקט