הפלוטיפים דומים בגן לבטא-לקטוגלובולין נשמרו בבקר הולשטיין וזיבו במשך חצי מליון שנה
חסן חטיב, אלונה נווה, אסתר נויפלד, משה סולר - המחלקה לגנטיקה, האוניברסיטה העברית
זני הבקר בוס תאורוס (בקר אירופאי, דוגמת ההולשטיין) ובוס אינדיקוס (בקר זיבו, דוגמת הברהמה) נפרדו אבולוציונית לפני כחצי-מליון שנה. במסגרת מחקר גנומי של שני זני בקר אלו, השווינו את רצף הדנ"א בגן לבטא-לקטוגלובולין, בגזעים הולשטיין (בוס טאורוס), גיר ונלור (בוס אינדיקוס). ההשוואה נעשית בארבעה מקטעי דנ"א (באורך כ300- נוקליאוטידים כל אחד), ס"ה כ-1262 נוקליאוטידים. נמצאו שמונה אתרים פולימורפיים. אתרים אלו הגדירו שני אללים בכל אחד משלושה המקטעים. במקטעים אלו אותם אללים נמצאו בכל שלושת הגזעים. במקטע הרביעי האתרים הפולימורפיים הגדירו חמשה אללים. מתוכם אחד היה משות: לכל שלושת הגזעים, אחד נמצא רק בהולשטיין, ושלושה נמצאו רק בגיר ונלור.

את האללים במקטעים השונים ניתן היה לארגן בהפלוטיפים תוך-גניים. הוגדרו תשע הפלוטיפים שונים, אשר ארבעה היו נפוצים למדי (לפחות חמש הופעות), וחמשה היו נדירים (הופעה אחת בלבד).

הסתכלות על ההפלוטיפים הראתה כי הם נחלקו לשתי קבוצות, הנבדלות ביניהן בשבעה על שמונה אתרים. שתי הקבוצות נמצאו בשתי הזנים, בשינויים מזעריים.

שמירת שני הפלוטים שונים כל כך, בשני הזנים, במשך חצי מליון שנה מעידה כי יש להפלוטיפים אלו תפקיד פונקציונלי חשוב.
לכל המבזקים....
office@milk.org.il פקס: 972-3-9564766 טל: 972-3-9564750 דרך החורש 4 , ת"ד 97, יהוד 5647003
מופעל באמצעות מעוף - מגוון אפקט