השפעת שיעור החומר היבש של הבליל על צריכת המזון, צריכת המים ומדדי היצור בפרות גבוהות תנובה
גבי עדין - שה"מ, המחלקה לבקר
יוסי ברמי - רפת מבוא חורון
צריכת חומר יבש היינו מדד חשוב לתכנון מנות במיוחד בפרות גבוהות תנובה, היות ולעתים קשה לספק את מלוא דרישות האנרגיה במסגרת מגבלות הצריכה (ק"ג ח"י לפרה ליום); כתוצאה, חלה הירידה במצב הגופני והיצור. צריכת החומר היבש תלויה בגורמים רבים כמו משקל גוף, רמת יצור, אקלים, ממשק, מזונות, הרכב המנה ועוד. נמצא ששיעור הרטיבות של הבליל משפיע על צריכת המזון, נצפתה ירידה בצריכת המזון כאשר שיעור הרטיבות היה גבוה מ- 50% (ירידה של 170 ג"ר בצריכת הח"י, על כל אחוז רטיבות נוסף). יש המעריכים ששיעור רטיבות גבוה יותר (48% ח"י לעומת 55%) משפר את אחידות המנה ומונע את תופעת הבירור ע"י הבקר. המים מהווים מזון חיוני ביותר (הגוף והחלב מכילים כ- 60% ו- 87% מים בהתאמה). בין הגורמים הרבים המשפיעים על צריכת מים נמצא גם שיעור הרטיבות בבליל, כאשר עליה באחוז החומר היבש בבליל הביא לירידה בצריכת המים הכללית שמקורה במי השתייה ומי המזון. ברפתות רבות בארץ מקובל להרטיב את המנה ע"י תוספת מים עד לשיעור של 50% עד 55% ח"י, בעיקר במהלך הקיץ, במספר מקרים דווח על שיפור בצריכת המזון.

מרבית המידע מהספרות מתייחס לשיעורי לחות שונים במנות, כאשר המים מקורם ממזונות גסים לחים המרכיבים את המנה (תחמיץ, ירק, שחמיץ) לעומת שימוש במזונות גסים יבשים כמו שחת או קש. בעבודה הנוכחית, נבדקה השפעת תוספת מים שאינה ממקור מזוני לבליל על צריכת מזון, צריכת מים כללית, הערכת המצב הגופני, ויצור חלב ומוצקים בפרות גבוהות תנובה.

העבודה בוצעה ברפת מבוא-חורון במשך 120 יום החל מחודש אפריל. בניסוי השתתפו 100 פרות אשר חולקו על פי מספר התחלובה והימים הממוצעים מהמלטה (3.1 ו- 165 בשני הטיפולים בהתאמה). שתי הקבוצות קבלו את אותה מנה כאשר ההבדל העיקרי היה שיעור החומר היבש בבליל. הבדל זה התקבל ע"י תוספת 6.0 ק"ג מים לבליל קבוצת הטיפול קודם חלוקתו עד לקבלת שיעור חומר יבש של 50% בהשוואה ל- 60% בקבוצת הביקורת. נרשמו תנובת החלב הפרטנית היומית ושיעור המוצקים בביקורת חלב חודשית. נערך מעקב אחר המצב הגופני במהלך העבודה, נרשמה צריכת מזון קבוצתית על פי נתוני הבקרית בהפחתת השאריות, וכן צריכת מים קבוצתית בעזרת שעוני מים פרטניים שהותקנו בכל שוקת.

צריכת המזון הקבוצתית הממוצעת בקבוצת הניסוי הייתה גבוהה ב- 0.9 ק"ג ח"י (25.8 לעומת 24.9 בניסוי ובביקורת, בהתאמה). צריכת המים בשקתות הייתה גבוהה ב- 9.0 ליטר בממוצע לפרה ליום (106.0 לעומת 97.0 ליטר בניסוי ובביקורת בהתאמה). סך הכל צריכת הנוזלים בקבוצת הניסוי הייתה גבוהה ב- 15.0 ליטר. קבוצת הניסוי יצרה 35.4 ק"ג חלב בהשוואה ל- 34.3 ק"ג חלב בקבוצת הביקורת, אך ההבדלים לא היו מובהקים. כמו כן, לא נמצא הבדל מובהק בריכוז החלבון והשומן (3.07 לעומת 3.06; ו-3.42 לעומת 3.36, בניסוי ובביקורת, בהתאמה). קבוצת הניסוי יצרה 36.0 ק"ג חמ"מ בהשוואה ל-34.6 ק"ג חמ"מ בביקורת, ללא הבדלים מובהקים (0.10>p). בהערכת המצב הגופני, נמצא בקבוצת הניסוי תוספת מובהקת של 0.34 יחידות לעומת 0.05 יחידות בביקורת (0.04>p).

יתכן ושיעור הרטיבות הגבוה יותר בקבוצת הניסוי שיפר את צריכת המזון מסיבות הקשורות לטעימות, אווריריות ומרקם עדיף יותר של המנה. העלייה בצריכת המזון והמגמה הגבוהה יותר ביצור החלב, השפיעה על עליה בצריכת המים בשוקת והביאה לסה"כ צריכת נוזלים גבוהה יותר בקבוצת הניסוי. נראה שתוספת המזון הביא באופן מובהק לשיפור במצב הגופני למרות הנטייה ליצור גבוה יותר בקבוצה זו. חשוב לציין שנוהל זה (הרטבת הבליל) מחייב ממשק מעולה הכולל ניקוי אבוסים יומיומי, ומספר חלוקות רב ביום על מנת למנוע התחממות והתעפשות המזון באבוס בעיקר בתקופת הקיץ. לגבי משקים המחלקים בליל למספר ימים (שבת-חג), מומלץ להימנע מהוספת מים לבליל.
לכל המבזקים....
office@milk.org.il פקס: 972-3-9564766 טל: 972-3-9564750 דרך החורש 4 , ת"ד 97, יהוד 5647003
מופעל באמצעות מעוף - מגוון אפקט