מעלליה של  הצרעה הגרמנית ברפת

ד"ר עדין שווימר

מאל"ה - מועצת החלב

אוגוסט 2010

 

היא יודעת לעקוץ, אך גם לכסוס בעור וקצה הפטמה, ולגרום לפציעה - מפצע בגודל ראש סיכה ועד לפצע מפושט, כואב ורגיש למגע, ובמיוחד לאשכול החליבה.
משנית לפצע, מופיעה ברוב המקרים דלקת עטין קלינית, ובעיקר מסטרפ. דיסגלקטיה, ארכנו. פיוגנס וסטפ . אאורוס (חיידקים "אוהבי פצעים").

הנזק הכלכלי מנזקי הצרעה הגרמנית הוא רב, ותלוי כמובן בהיקף התופעה ובחומרתה. פעולות מנע עשויות להפחית את היקף התופעה, וממילא את הנזק ממנה.

 

הצרעה הגרמנית (Vespula germanica) היא מין של צרעה חברתית, בתפוצה רחבה בעולם, ואצלנו נפוצה בכל האזורים (כמעט) בהם ישנן רפתות.

הצרעה בעלת מבנה מוארך, הנקבה באורך 11-13 מ"מ, והזכר מעט ארוך ממנה. צבעה שחור עם דגם של פסי רוחב צהובים (ניתן לבלבל עם סוג אחר של צרעה - פלכית (Polistes) - הדומה לה, אך שונה במובנים רבים, ובעיקר לא מזיקה לפרות...בינתיים...).

 

הצרעה פעילה ומתרבה מתחילת האביב ועד לסוף הסתיו. בתקופה זו היא ניזונה בעיקר ממזון עתיר חלבון, כדי להזין את מאות ואלפי צאצאיה הרעבתניים המחכים בקן. את הקן היא בונה בד"כ במחילות/סדקים באדמה, ערימות זבל יבשות, חללים מזדמנים (צינורות סדוקים) ועוד...; הקן רב קומתי, ובנוי מעיסה שהצרעה מכינה מחומר צמחי מעורבב עם רוק ומים.

 

מתצפיות רבות שנעשו בעבר (שווימר, ירוחם ז"ל, שפיגל, ברוורמן וברמי – 1993-2002) ניתן היה להתחקות אחרי התנהלותה של הצרעה, והנזק שהיא גורמת ברפת:
- שעות הפעילות העיקריות, הן משעות הבוקר המאוחרות ועד אחה"צ המוקדמות.
- ריכוזים גדולים יותר של הצרעה הם בעיקר  באזורים לחים ורטובים.
- הצרעות "נוחתות" בד"כ על הפטמות הקדמיות (החשופות יותר ברביצה, ופחות מוגנות מהינף זנב).
- פרות בוגרות ומבוגרות סבילות יותר לנוכחות הצרעות ממבכירות.
- הצרעות עפות למרחקים קצרים יחסית, ולכן הנזק בד"כ לקבוצה אחת בעדר (כולל "יבשות"), ולאו דווקא לכל העדר. 
- הצרעות כוססות בדרך-כלל סביב קצה הפטמות (כנראה נמשכות לחלק ה"רך" של הפטמה ולשאריות החלב).
 

 

  
אז מה עושים כשרואים צרעות במתחם הרפת?
1. לבחון את הפטמות להמצאות פצעים. אם ראיתם, זה כבר בשלב של נזק אמיתי, שעלול להחמיר! לידע את הרופא/ה מטפל.
2. לחטא הפטמות בחומר על בסיס כלוריד (כנראה דוחה את הצרעות, לפחות זמנית).
3. לנסות להתחקות אחרי מעוף הצרעות, ולאתר את מיקום הקנים ולהשמידם (זהירות מעקיצות – זה כואאאב!).
4. להתקין כלוביות (עם פתחים גדולים מספיק, שהצרעות תוכלנה להיכנס, לאכול, ולצאת כדי להאכיל את צאצאיהן הרעבים) ולהניח בהן פתיונות בשר עם חומר הדברה*.
5. דיגום חלב מכל פרה/רבע עם פצע על הפטמה, ולשלוח למעבדה למחלות עטין (קיסריה) לאבחון הגורם.
6. טיפול מקומי בפצעים - חיטוי ומשחה אנטיביוטית ומאלחשת - ובמידת הצורך, לחלוב את הרבע הפצוע ידנית, ובכל מקרה במשנה עדינות בחליבה.

 

הדרך היעילה ביותר להפחתת אוכלוסיית הצרעות, היא ע"י הדברת הצאצאים לפני שהגיחו מהקן (הצרעות מביאות מזון מורעל לקן) או השמדת הקן/ים.

הדברת הצרעות הבוגרות, מצמצמת אומנם את גודל האוכלוסיה, אך באופן חלקי וזמני בלבד.

 

* כדי למנוע הרעלה משנית, יש להתקין את הכלוביות בגובה ובמיקום, ופתחים בגודל מתאים, כך שחיות אחרות לא תוכלנה להיכנס ולאכול מהפתיון המורעל.

 

שימו לב! השימוש בחומרי הדברה כנגד צרעות יבוצע רק ע"י מדביר מורשה/מוסמך, ובכל מקרה חובה לנקוט באמצעי הזהירות לפי התוויות והוראות היצרן.